דף הבית » co.il

חולדאי? ברשת חברתית? פחחחח…

[ 1 ביוני 2008 | 1 views | no comments ]

[הפוסט הזה עורר הרבה רעש, לאו דווקא מהסוג הטוב. אחרי כמה מיילים שהחלפתי עם אדם שוב אני רוצה לסייג אותו עוד לפני הקריאה. חולדאי, בדיעבד, פתח כרטיס ברשת חברתית, העלה אליה סרטים, ומשם החל הבלגן אליו התייחסתי למטה. אדם שוב טוען ששום "בלוג" לא היה מעורב בסיפור, למרות שכך הוצג הדבר בתקשורת, ואני בוחר להאמין לו. הפוסט כבר נכתב, אבל ההבהרה נמצאת פה לפני הקריאה, מטעמי הגינות. אני אמתין לבלוג האמיתי של רון חולדאי כדי לעדכן. בעיני, המסר לא השתנה, אבל אני מנסה לדייק]

אני לא יודע כמה אנשים מחוץ למעגל המצומצם (מאוד) של קוראי בלוגים בישראל, מבינים באמת את משמעות המילה "בלוג". אני יודע שלאבא שלי, למשל, אין מושג מה הדבר הזה באמת אומר. גם לא להרבה חברים שלי, שלא לדבר על חברים שלו.

בלוג
מין מושג חדש, עמום, כמעט ניו אייג'י, שנכנס בסערה אל התרבות הציבורית שלנו, והוא עדיין אניגמה מסקרנת עבור הרוב המכריע של הציבור. כולם יודעים שיש את הדבר הזה שנקרא "בלוג", מעטים באמת יודעים להבחין בו כשהוא דופק להם על הדלת.

אל תוך הוואקום הזה, החלל שנוצר עם הפריצה המהדהדת של "הבלוג" מול חוסר ההבנה המוחלט למשמעות שלו, השתחלו לאחרונה לא מעט מיזמים ישראלים חדשים. היזמים, רובם אנשי תקשורת ממוסדת שעברו אל האינטרנט, הבינו מיד שניתן לנצל את הפלטפורמה (ואת חוסר ההבנה בה, כמובן), כדי להטמיע את עולם הבלוגים בארגונים גדולים, אצל פוליטיקאים, באתרים של חברות מצליחות וכיו"ב.

"הבלוג" הפך להיות הדבר הבא. בחודשים האחרונים הצטרפו אל הבלוגוספירה חברות כמו טיב טעם (במסע התגוננות מול רפי גינת), מקדונלדס (בניסוי כושל למדי), קוקה קולה (דרך "כוכב נולד"), שלי יחימוביץ', ביבי נתניהו (שהיה חלוץ, אם כי הבלוג שלו מזעזע), ורבים נוספים. המילה "בלוג" הפכה סקסית, סמל לעכשוויות. רבים רצו "להיות שם כשזה קורה". אלא שחלקם הגדול לא ממש הבין לאן הוא נכנס. לחלק מהם החוויה גם הזיקה.

Blink, למשל, הייתה החברה הישראלית הראשונה שנכנסה לתחום. שגיא חמץ, המייסד והמנכ"ל של החברה, הסביר השבוע בתכנית של יוסי תאגורי וליאור צורף את עיקרי הפילוסופיה של השוק המתהווה. השוק הפרטי נכנס לעולם הבלוגינג ואיתו גם חברות שיווק תוכן מתחרות ל-Blink. כמו שברור היום שלכל חברה, מכל תחום, חייב להיות אתר אינטרנט, כך יקרה בקרוב גם בתחום הבלוגים. אנחנו לפני הצפה. הפחד שלי הוא שחברות שיווק התוכן יציפו את הרשת במילים מיומנות, משומנות, אבל שיווקיות מאוד בעיקרן. אני מקווה שאני טועה, אבל בלוגים של חברות, בלוגים ארגוניים, בלוגים מטעם, נראים לי כמו מוטציה חדשה של עולם הדוברות ויחסי הציבור – מין זרוע מיתוגית נוספת, כאילו אין לנו מספיק.

megaphone1.jpgבלוג, או "יומן רשת" בהגדרתו המקורית, הוא לא באמת משהו מוגדר, יש בו מרחב עצום לניסויים. באופן פורמלי, בלוג הוא אתר אינטרנט פרטי/ציבורי, שבו יכול כל אדם/חברה להביע את דעתו/ה או לעדכן במגוון נושאים. אלא שבתחום הלא פורמלי (שהוא התחום שבו בעצם מתקיימת המציאות), נראה לי שהתגבשו כמה מוסכמות שבלעדיהם בלוג מצליח לא יכול להתקיים.

ניסיתי לחשוב על כמה כללים שאין טעם לפתוח בלוג אם יודעים שאי אפשר לעמוד בהם, כללים שבלעדיהם בלוג לא באמת יכול להיות כלי אפקטיבי. אלה הארבעה העיקריים שהצלחתי לנסח:
1) בבלוג כותבים נקי. לא משנה מי אתה, מה אתה, אם החלטת לפתוח בלוג – אתה לא מסבן את הקוראים שלך. אתה שם את עצמך על המסך ולא את הדימוי שלך. קוראי בלוגים הם קהל מתוחכם, הם מריחים זיוף מקילומטרים.
2) בלוג טוב הוא בלוג פתוח. אפשר להגיב, גם באכזריות או באנונימיות, כל עוד לא עוברים קו קיצוני של נאצות, קללות, וכו'. זה אפילו חלק מהכיף, האמת…
3) בלוגר "אמיתי" לא מוחק תגובות רק כי הוא לא מרוצה מהן. אם אתה לא יכול לסבול את החום, אל תיכנס למטבח.
4) הדיאלוג בין הכותב לקורא הוא מלא, כולל בתגובות – שהן חלק בלתי נפרד מהפוסט. בלוגר שלא מגיב לתגובות המגיבים, שלא מקשיב למה שיש להם להגיד, שיצא מהמטבח מיד!

הכניסה של פוליטיקאים לתחום הבלוגינג, לכן, היא מסוכנת בשבילם. יש בה פוטנציאל מדהים לאדם שמוכן לקחת את הסיכונים, אבל פוליטיקאים עשויים מחומרים אחרים. אם הייתי יועץ תקשורת של פוליטיקאי, הייתי מתחנן בפניו שיוותר על התענוג – אלא אם כן הוא מסוגל להפתיע, לחלץ מעצמו משהו אותנטי, לא מוכר. אלא שלרוב הפוליטיקאים אין צד כזה. בטח שלא לרון חולדאי, אחד האנשים שמעוררים הכי הרבה אמוציות שליליות בקרב ציבור לא זניח.

ron1.jpgבאופן אישי אני לא אוהב את רון חולדאי. אני מאמין שהוא ראש עיר ציני, כוחני ואטום. ככתב חדשות ב"עיתון תל אביב", וגם כעורך החדשות מאוחר יותר, נדמה לי שההיכרות שלי עם פועלו היא הרבה מעל הממוצע. האיש מוקף בסוללה מיומנת של מערך דוברות משומן, ציני מאוד, אבל כזה שמבין את המדיה היטב. ומאחורי הסוללה שבנה לו, חולדאי שותק כבר 10 שנים כמעט. הוא כמעט ולא מתראיין, לא מגיב, לא מוכן להתמודד ציבורית עם כל סוג של ביקורת, עושה בעיר כבשלו.

חלק מהציבור אוהב את דימוי ה"עושה. לא מדבר", של חולדאי. הבעיה היא, בעיני, שחולדאי עושה גם הרבה מאוד דברים שחייבים לעורר את הדיון הציבורי שהוא כל כך בז לו. והבעיה הנוספת היא שהשתיקה שלו מעוררת אנטגוניזם. יש משהו מתנשא בראש עיר שלא מרגיש חייב תשובה לאף אחד, בטח במקום כל כך דעתני כמו תל אביב.

העניין הוא, שגם אם אני טועה, אני ממש לא היחיד שמחזיק בדיעה הזאת על חולדאי. וכשיש לך אדם כל כך שנוי במחלוקת, שמסרב לנהל דו שיח עם הציבור כבר כל כך הרבה זמן, אתה לא מציע לו לפתוח בלוג. חברה שהולכת בכל הכוח על מיתוג חולדאי כבלוגר לא אמורה להיות מופתעת מכמות האמוציות שיגיעו אל דף התגובות של הבלוג שלו (שנסגר בינתיים). האינטרנט הוא הכיכר הציבורית של ימינו. אל המקום הזה, החופשי כביכול, מתנקזות הרבה מאוד אמוציות. וכלפי חולדאי יש אמוציות שליליות. לא פלא שאחרי כמה ימים החליטו יועצי הרשת שלו לסגור את הבלוג לתגובות (וגם לזכות לבאזז שלילי מאוד בתקשורת בעקבות המקרה). האיש לא בנוי למדיה הזאת. נקודה.

אם אתה לא יכול לעמוד בחום, אל תיכנס למטבח. אבל חולדאי נכנס, ונכווה. הוא קיבל כמה עצות גרועות, שבעקבותיהן הגיע לקפה דה מרקר (WTF? למה לא וורדפרס?), אבל "הגולשים הדעתניים האלה" לא מצאו חן בעיניו. גם לא בעיני אדם שוב, מנכ"ל החברה שיזמה את הרעיון הלא מוצלח. אחרי שהותקף על המהלך, הגיב שוב בעיתונאית מכובסת שמתאימה לפרינט ממנו הוא מגיע, אבל לא לרשת. חולדאי, בשורה התחתונה, יצא מופסד.

אם ראש העיריה רוצה לנהל דיאלוג עם הציבור, מצויין. אני אשמח לקרוא בלוג של ראש אגף החניה (שיסביר לי באמת ובתמים על הקשיים והדילמות שלו), בלוג של ראש הוועדה לתכנון ובניה (שיסביר לי איך כולם זוכים פה במכרזים לבניה לגובה), בלוג של ראש אגף בריאות הציבור (שיסביר לי למה נסגרו 15 תחנות טיפת חלב בכהונת חולדאי), וכיו"ב. אם רוצים לדבר, אז בואו נדבר. בלוג לא יכול להיות מכבסת מילים ויחסי ציבור. זה לא עובד במדיה הזאת. עובדה – אף אחד לא קונה את זה.

אם אנשי ציבור מחליטים לפתוח בלוג, הם חייבים לדעת מה השפה של העולם החדש שהם באים בשעריו. אם חברות קמות כדי להכניס קהל עסקי חדש לעולם הזה (תהליך מבורך), נא יסבירו להם אנא הם באים. ה-social media, או הבלוגספירה, או הווב 2.0, הן לא רק מילים טרנדיות – הן מייצגות צורת תקשורת חדשה, אישית יותר. לא רוצה לדבר בגובה העיניים? אל תבוא. רוצה? וולקאם. אבל אי אפשר באמצע, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

ההוכחה היא שזה לא הצליח לחולדאי, שהקהילה לא קנתה את הסיפור שלו. כי באינטרנט הרבה יותר קשה לזייף. אם אתה ערום, ואין לי איך להגיד את זה אחרת, פשוט רואים לך…

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading ... Loading ...

אין תגובות »

  • רויטל סלומון כותב :

    הרעיון של הבלוג הוא לייצר תוכן עם נימה אישית ולדבר בצורה ייחודית עם הלקוחות שלך. בלוג שהוא רק תוכן שיווקי גם ייראה כך וגם יקבל יחס כזה.

    עם חולדאי יש כמה בעיות: 1. הוא ראש עיר איום ונורא. 2. אין לו הבנה באינטרנט או בבלוגים או באנשים. 3. גם לחברה שהקימה לו את הבלוג אין הבנה כזו. 4. הוא לא באמת רוצה לנהל דיאלוג. הוא רוצה לנאום. בשביל זה לא צריך בלוג.

    אם היה לו או למייצגים אותו שכל, הוא דווקא היה יכול לעשות לעצמו די טוב מבחינה תדמיתית. אבל אי אפשר שיהיה לך הכל בחיים.

    אני מקווה שייבחר מועמד אחר בנובמבר.

  • חנן כהן כותב :

    מי שנשכח כל הזמן בשיחה על בלוגים ופוליטיקאים הוא ח"כ מיקי איתן http://www.miki.org.il

    אמנם הוא ליכודניק אבל הוא גם הח"כ הגיק היחיד.

    הדומיין שלו קיים משנת 2001

    גילוי נאות: יש לי איתו קשרים מקצועיים.

  • תומר כותב :

    Hear hear

  • רונן כותב :

    קצת מוזר שאדם כמוך שמתיימר להבין אינטרנט שוגה בשגיאה שבה שגו כתבי המקומונים ליגה ז'.
    לחולדאי אין כרגע בכלל בלוג ברשת. הצוות שלו העלה קטע וידאו מיו טיוב ועליו היו תגובות.
    העדר האבחנה הבסיסית הזו בין בלוג לבין קטע וידאו קצת מגחך את הטענות ושומט את הקרקע מבעד ל"מומחיותך" הגדולה.
    ולגברת רויטל סלומון ה"עיתונאית" המומחית מספר 2. רצוי שתכתבי גילוי נאות כפול:
    1. את מתחרה עסקית – או יותר נכון מנסה להתחרות בריפרש.
    2. יש לך סכסוך אישי עם בעל החברה.
    ככה בקטנה רק לשם הגילוי הנאות , אה?

    אגב, הצצה מהירה לתגובות שם מראה שאיפשרו תגובות ועוד איך איפשרו וגם שליליות. לשון הרע והוצאות דיבה צריך למנוע בכל מקום, ביקורת לא.

  • טליה זליגמן כותב :

    המושג בלוג שחוק ואמורפי לא רק בסצנת השיווק, אלא בכלל בתקשורת האינטרנטית.
    הרבה בלוגים היום הם מערכת עיתונאית לכל דבר (ראה טק קרנצ') נכון שיש שם איש אחד במעלה הקבוצה, אבל יש קשרים עיתונאיים, מקבלים מיילים מיחצ"נים והזמנות לאירועים.
    ובהקשר של הרון ושל שאר מרעיו: הרי בדרך כלל רק יועצי התקשורת של אותם אנשים כותבים בבלוג, אין לאובאמה זמן לכתוב בלוג, או נאום או טקסט לדיבייט בטלוויזיה. והיה ברור שיועצי תקשורת לא ישאירו אזור נקי…
    אם אפשר לבלבל את הציבור וליצור עוד רעש – יש עם מי לעבוד.

  • שגיא חמץ כותב :

    הדיון על בלוגים ארגוניים מעניין תמיד
    אז תודה על הפוסט הזה.
    אני חושב שתקופה ארוכה של תוכן שיווקי אגרסיבי
    מונעת דיון ענייני על התחום שלנו וחשוב להבהיר כמה דברים.
    המבחן ברשת הוא מבחן אמיתי חד וכואב וכמו שכל אחד מאיתנו יודע הגולש מצביע מהר מאוד ברגליים. אין סיכוי ואין טעם לבלוג מטעם ובלוג מטעם או כל טקסט שיווקי שאינו מיצר שיחה הוא חסר ערך ואין טעם להתיחס אליו או לחשוש ממנו כי הוא לא יניב טראפיק לאורך זמן. לכן לדעתי אפילו לא נכון לדבר כאן על יח"צ אלה על שיחה פתוחה.
    דוגמא טובה אפשר למצוא כאן
    http://blogs.oracle.com/
    וגם כאן
    http://blogs.zappos.com/blogs
    טוב ולא יזיק לנו בכל זאת קצת יח"צ אז גם כאן
    http://blog.lev.co.il/ ;)
    ונא לא לקטול זאת רק ההתחלה

  • רויטל סלומון כותב :

    ל"רונן" האלמוני – התגובה שלך תהיה ראויה למענה כאשר תזדהה באופן מלא (למרות שברור מי אתה ואת מי אתה מייצג).

    אני לא מתחרה בריפרש, כי אין במה להתחרות. מתוך נימוס וכבוד לבלוגו של רן פה, אני לא אכנס איתך להתכתשות מילולית מטופשת. בוא בזהות גלויה, אחר כך נדבר.

    ולחולדאי היה כרטיס בקפה שנמחק עקב גל תגובות שלילי מכל הכיוונים – דבר המצוין בבירור בפוסט. ה"צוות" שלו בוודאי עשה שוב דברים "ללא ידיעתו", אני מניחה.

  • לרמן כותב :

    תודה על המידע – חולדאי ידוע כאחד שגם בישיבות מועצת עיר קורא מהדף ולא מדבר.

  • רונן כותב :

    שמי כאמור רונן ואני עובד מול ריפרש באחד הפרוייקטים.
    את אכן לא מתחרה בריפרש מהסיבה הפשוטה שאת בקושי מצליחה להביא דג רקק או שניים כלקוחות בעוד ריפרש משרתת את הלקוחות הגדולים במשק.
    אגב, לא תיאמתי את תגובתי עם אנשי ריפרש ואינני מגיב על דעתם רק על דעתי.

    את שוב לא נותנת לעובדות לקלקל לך סיפור טוב ומתעקשת להמשיך ולכתוב שקרים שנובעים מתסכולך האישי העמוק.

    לחולדאי מעולם לא היה בלוג בקפה, נקודה. לחולדאי יש כרטיס בקפה והוא חי קיים נושם ובועט.

    אם תחזרי על שקרייך עוד 80 פעם זה לא יהפוך אותם לאמיתיים.

    עדיף כנראה שתתמקדי במה שאת מצהירה שאת מבינה בו: פורנו.
    בכל השאר יש לך בעיקר יומרות – קבלות, איין.

  • רויטל סלומון כותב :

    טוב, "רונן". מה שתגיד :)

    תהיה אמיץ, תשאיר מייל, שם אמיתי ואולי אם תהיה ילד טוב אדבר איתך על פורנו.

  • שרון כותב :

    רונן, אני חושבת שאתה צריך להגיד את זה לחולדאי או לעושי דבריו.

    חולדאי/ריפרש משתמשים בפלטפורמת הבלוגים של הקפה להעלאת תכנים, ובנוסף גם כתוב בעמוד הפרופיל שלו כדלקמן:
    "חשוב לציין שיש מקום לביקורת
    מטרת הבלוג היא לא זירה לתומכים בלבד
    אך חשוב לשמור על התנהגות נאותה, רמת דיון מכובדת וכבוד בסיסי."

    כלומר זה נראה כמו ברווז ועושה קולות של ברווז, ומכאן שזה בלוג, ואתה בעיקר מנסה לבלבל את העובדות עם שקרים וסילופים (שלא לדבר על הטלת רפש מקצועי באנשים אחרים שכנראה כואבים לך בתחרות).

    גילוי נאות: אני לא עובדת בריפרש, אני לא עובדת בבלינק, אני לא מתחרה באפאחד. אני כן תושבת תל אביב שלא אוהבת את חולדאי, ואני לא אוהבת שמזנים את המדיום הזה לטובת שטויות.

  • חוה טרטנר כותב :

    רונן, המעריץ האלמוני של רויטל, או שמא מישהו שמאזין לה לשיחות הטלפון – כלל מספר 1 בהכפשה אינטרנטית הוא שמי שעושה אותה בעילום שם, יוצא נקבה.
    לא שיש לי בעיה עם נקבות.
    לעניין, אני מסכימה מאוד עם רן ועם רויטל כמובן. אמנם כבר המונופול הגדול בזק טבע את הסיסמה "מצד אחד לדבר, מצד שני להקשיב", אבל מסתבר שיש כאלה שטרם הפנימו.
    ואני מציעה שמי שכבר כשל במיזם 2.0 אחד, יתרחק מהבאים אלא אם הכין שיעורי בית.

  • דה קעקר קפה כותב :

    האמת היא ששוב פשוט כשל בתפקידו בקפה והפך אותו למדמנת דייטים במקום למערכת מקצועית להיכרות עסקית, וחבל, כי היה פוטנציאל, ושוב פשוט חתום על הכישלון הזה, חד וחלק. אבל מה, בחברה הישראלית, עם כישלון מקבלים פה בעיטה בתחת למעלה.

    אז אני אבהיר את זה בצורה הכי ברורה:
    אתה לא יכול לנהל תוכן גולשים אם התקשורת הבין אישית שלך עלובה.

  • רונן כותב :

    שרון, תלמדי הבנת הנקרא. זה שמבשרים על הקמתו הקרובה של בלוג שמשכנו יהיה במקום אחר וכותבים בכמה מילים מה יהיו תנאי השימוש בו זה לא אומר שהוא כבר עלה ובטח לא בקפה.
    במסגרת הכללים גם את/ה לא נותן/ת לעובדות לקלקל לך את הסיפור.

    חוה, אני מבין שאת חברה של הגברת סלומון. חברות יפה יש לכן. עכשיו עניינית:
    פתאום תגובות ללא שם מלא זה לא בסדר אה? זה הרי בדיוק מה שריפרש הבהירו בבלוג של חולדאי: שלא יאפשרו לאנונימיים להגיב ולהשמיץ. אבל כרגיל אצלכן חתלתולות יקרות – סטנדרט אחד לעצמכן ואחר כלפי אחרים.

    מרירות של לא יוצלחיות מוציאה הרבה רפש – הנה לנו אחד כזה בשידור חי. תענוג.

    אדון תגובה 12 – אני לא הדובר של מר שוב אבל רשת חברתית מקומית עם 40,000 יוניקים ביום ויותר ממיליון וחצי דפים נצפים ביום תוך שנה זה נתון מרשים מאוד.

    אגב, שוב עזב שם די בהתחלה ולמיטב ידיעתי בדיוק בגלל שלא הסכים עם המדיניות שהפכה את האתר למרכז דייטים אך דעתו לא התקבלה.

    קצת יושר אינטלקטואלי לא יפריע גם לגיבור גדול ואנונימי כמוך.

  • שרון כותב :

    רונן, אם זה לא בלוג, אז מה זה, "טיזר" לבלוג עתידי שיוקם מתישהו, איפהשהו, במקום ובזמן שבו נמצא לנכון? ושיושב רק זמנית על גבי פלטפורמה של בלוגים?

    והנה גם אתה כתבת במענה שלך לחווה "זה הרי בדיוק מה שריפרש הבהירו בבלוג של חולדאי" ומכאן שגם אתה מודה שזה בלוג.

    אגב, אני מתחילה לתהות האם אתה לא מבין בטכנולוגיה באותו המידה שאתה מתקשה להתנסח בבהירות וללא סתירות.

  • רונן כותב :

    שרון יקר,
    אכן טיזר ואכן יוקם בהמשך. אז אתה אינטיליגנטי כשאתה ממש מתאמץ. תמשיך להתאמץ אתה בכיוון הנכון.

    ועוד קצת הבנת הנקרא:
    "בבלוג של חולדאי" = בבלוג העתידי של חולדאי. קאפיש?

    אני מודה לך על ציוני הניסוח. תעבוד על כיתה ב' בהבנת הנקרא ואחר כך ננסח לך ברמה שתתאים לאיטיותך.

  • רונן כותב :

    עכשיו הבחנתי שאת נקבה. אז שרון יקרה וגו'.
    ברוכה הבאה ללהקת הממורמרות האינטרנטית בכיכובה של הגברת סלומון המרירה.
    את משתלבת יופי!

  • רונן כותב :

    אגב, רויטל. על פורנו איתך ספציפית ממש אין לי חשק לדבר.
    אני עלול לאבד את החשק המיני לשארית חיי וחבל לי, מגיע לי עוד קצת בחיים.

  • רויטל סלומון כותב :

    "רונן", ברור לי שאתה גם לא מבין איזה שירות דב אתה עושה לריפרש בתגובות שלך.

    או בכל התגובות האנונימיות לכאורה שאתה מפזר ברחבי הרשת, ושטביעות האצבעות עליהן ברורות להפליא.

    האינטרנט היא סביבה דרווינסטית מרושעת במיוחד. אני לא חושבת שתשרוד. אבל יש נחמה – תמיד תוכל לכתוב טוקבקים בתשלום.

  • שרון כותב :

    רונן יקר,

    קודם כל, כן. אני נקבה. ובכלל, אני חושבת שראוי שתפנה אליי בתואר הראוי לי: כלבתא של אינטרנט, ולא ממורמרת אינטרנט.

    מאחר שהמקום היחידי שבו מתייחס חולדאי הוירטואלי (או מי מטעמו) למדיום בו הוא כותב הוא הכרטיס האישי שלו בקפה, אשמח לקבל ממך מידע נוסף אודות המקור שלך למידע אודות תוכניותיו העתידיות במדיום זה. בעיקר, אני רוצה להתייחס (אדם) שוב לטקסט שמופיע אצלו בכרטיס:

    חשוב לציין שיש מקום לביקורת
    מטרת הבלוג היא לא זירה לתומכים בלבד
    אך חשוב לשמור על התנהגות נאותה, רמת דיון מכובדת וכבוד בסיסי.

    כאמור, לך כנראה יש מידע פנימי שנעלם מעינינו, אותו אתה מנופף בפנינו (אדם) שוב ושוב מבלי להביא לך אסמכתאות כתובות, אלא גם נטיה שלא להתבלבל מהעובדות הטכנולוגיות, ולא לשמור על רמת דיון מכובדת בבלוגיהם של אחרים.

  • רונן כותב :

    מקורותיי כאמור הם בהחלט החבר'ה של ריפרש אבל אינני עובד שם אלא עובד מולם ומסייע להם בפרוייקט.

    נו, אז כתוב על תנאי השימוש העתידיים בבלוג אבל אין שום בלוג כרגע וגם לא יהיה בקפה לדבריהם. מה בדיוק הוכחת בזה? שאת יודעת לעשות קופי פייסט? שאת יודעת לצטט דברים ולפרשן אותם כך שיהיו נוחים להשמצותייך? אז הנה הוכחת.

  • שרון כותב :

    רונן יקירי,

    אתה מדבר כאן על תנאי שימוש עתידיים לבלוג עתידי שנכון לעכשיו, אינו קיים עדיין, ושאין (מלבד אולי במחברת קטנה במשרדים של ריפרש ואצלך בראש) שום הוכחות לקיומו.

    כל עוד לא ראינו בלוג אחר, והדבר הזה יושב בפלטפורמה של בלוגים, לא ניתן להגדירו אלא כבלוג. הדיון הזה ריק מתוכן כמעט כמו הלא-בלוג של חולדאי, וכמו המדיניות של חולדאי למען תושביו הלא-תאגידיים.

  • רונן כותב :

    נחמד וגם מבריק ממש מצידך חיית רשת שלי שאת לא יודעת להבחין בין בלוג לבין כרטיס ברשת חברתית.

    ובכן, מעתה בואי נשנן את תורת האינטרנט המופלאה על פי שרון:
    כרטיס=בלוג.

    המילון של אלופת האינטרנט שרון.

    באשר לבלוג, הוא יגיע גם יגיע ולא בקפה כך הם מוסרים לי.

    אני מקווה רק שלא תקראי לבלוג כרטיס.

  • שרון כותב :

    אני אסביר לך (אדם) שובפעם, ואז אאלץ לסיים את הדיון הנעים איתך, כי יש לי קצת חיים לפעמים:

    הטקסטים = יושבים ע"ג פלטפורמת בלוגים.
    המניפסט = מופיע אמנם בכרטיס המשתמש, אך נלווה לטקסטים המתפרסמים בפלטפורמה זו.

    אני מקווה לא לקרוא את הבלוג של רון חולדאי לעולם ממילא (ולא משנה באיזו פלטפורמה היא תשב), שכן אני מוצאת הוא אדם חסר יושרה שמעמיד את הצרכים של תושביו כמה רמות מתחת לאלה של בעלי האינטרסים בעיר.
    (רוצה עוד? קח!)

  • חוה טרטנר כותב :

    אתה יודע מה יפה? רונן? ההתעקשות שלך להיצמד לנושא הויכוח ולמה שרלוונטי מבלי לרדת לפסים אישיים מגעילים.
    כה לחי.
    (כן, יש לי גם שם משפחה. מה איתך?) :twisted:

  • רן כותב :

    או אה! בלאגן…
    התעוררתי רק עכשיו (ניו יורק, סופ"ש), אז התנצלות על ההגבה המאוחרת.

    שגיא, תודה על התגובה. יהיה מעניין לראות אם תצליחו לשלב בלוגים מקצועיים ברמה גבוהה ברחבי הרשת. בהצלחה…

    רויטל, שרון, טליה, חוה – מסכים כמעט עם כל מה שאמרתן. חולדאי הוא ראש עיר רע והמהלך שנעשה פה לא תפור למידותיו. לא התכוונתי, מצד שני, לקחת את העניין לפסים אישיים. אני לא מכיר את אדם שוב, ולא התכוונתי שהדיון ייסוב עליו ועל מקצועיותו. אני חושב שהוא עשה מהלך שגוי, לא יותר מזה.

    רונן, זכותך להיות אנונימי. אני בעד! אבל השפה, השפה. עשית שירות דב לדברים שרצית להעביר. לא חבל?

    לגבי הדיון "בלוג" או "לא בלוג": יכול להיות שהכוונה לא הייתה פתיחה של בלוג במובן המלא של המילה. אבל ברגע שהדף הוסר, וכל מה שנותר זה הפרסומים בתקשורת, הדקויות האלה לא כל כך מעניינות. נעשה פה מהלך לחוץ של הסרת תכנים, אז איך ניתן להתווכח עכשיו על מה שהוסר? מה הרושם שהצטבר מהפרשה, שנחקק?

    גם בתגובות לתקשורת, אגב, השתמשו אנשי "ריפרש" במילה בלוג – אם כי כרטיס חבר ברשת חברתית גם פתוח לתגובות, עם כל המשמעויות הנלוות.

    השורה התחתונה היא שהרעיון לשלב את חולדאי במקום הכי פלורליסטי ודמוקרטי שיש, הוא רעיון רע בשל אישיותו וחוסר פתיחותו של ראש העיר. אני משוכנע שאם היה מבין לעומק את הסנריו השלילי שעלול ליצור המהלך, חולדאי היה נרתע ממנו, ובצדק מבחינתו.

    כל השאר, נדמה לי, זה כבר סמנטיקה (וקרבות בוץ, כמובן). ממתין בקוצר רוח לבלוג האמיתי…

  • אדם שוב כותב :

    רן
    שלחתי תגובה מפורטת שמשום מה "ממתינה לאישור".

  • אדם שוב כותב :

    שלום רב חברים.

    ראשית עלי להבהיר שאני שמח על הדיון שהתפתח כאן, אם כי אני מצר על הכיוון שאליו הגיע הדיון בטוקבקים. אינני חושב שראוי להתבטא כך ואמרתי זאת לרונן. יחד עם זאת, נדמה לי בהחלט שראוי גם להימנע מסגירת חשבונות אישיים על גבי הרשת, ראוי לבצע גילוי נאות, ובעיקר – וזה הכי חשוב ואף חובה – לדייק בעובדות.

    אז אנסה בשורות הבאות להסביר מבלי חלילה להתכתש עם אף אחד. (:

    1. אין כרגע בלוג של ראש העיר תל אביב ברשת ולכן כל הטקסט וגם הכותרת בטעות יסודם.

    2. הועלה סרטון וידאו בכרטיסו של ראש העיר שעליו היו תגובות וכל התגובות הביקורתיות והחיוביות הושארו כמות שהן גם אם חלקן חריפות. במקרים שבהם מדובר בלשון הרע ודיבה על פי החוק כמו בכל אתר ובכל מערכת טוקבקים לא מאפשרים זאת.

    3. אנחנו מסייעים למטה ראש העיר בכל הנוגע לפעילות ברשת. עליי להדגיש כי אנחנו מקפידים הקפדה גדולה על כך שראש העיר בעצמו ינהל את השיחה ברשת מול התושבים ולא “סופרי צללים” ואנשי שיווק.
    הסיוע שלנו הוא בצד האופרטיבי-טכני בעיקר, אך כאשר יועלו פוסטים ויתנהל דיאלוג הכל יתבצע בידי ראש העיר תל אביב יפו.

    4. בקרוב נעלה לרשת את הבלוג של ראש העיר על גבי דומיין עצמאי ובוורדפרס. גם בבלוג יחולו כמתבקש הכללים הראויים ויהיו בו כללי משחק כמו בכל אתר ראוי: ביקורת כן, לשון הרע לא. האבחנה בין שני המקרים ברורה על פי חוק ולא על פי גחמתו של איש כזה או אחר.
    רן, היטבת לנסח את כללי הזהב לבלוגר, כל אחד מהם נכון וכולם יישמרו בקפידה כשיוקם הבלוג.
    לעומת זאת, שגית כמובן בעובדות:
    איש לא פתח לו בלוג בקפה, גם בתגובה שלנו עיתונאים שלא מתמצאים ברשת כתבו בטעות בלוג והנה גם אתם נפלתם באותו פח אחריהם…
    ושוב: לא הוסר שום דף. התגובות במלואן ובמלוא תפארתן קיימות נושמות ובועטות.

    5. לנהל בלוג ארגוני זו משימה לא פשוטה, לנהל בלוג של אישיות פוליטית זו משימה מורכבת עוד יותר. אנחנו מצידנו מתכוונים לעשות זאת בשקיפות מלאה ותוך מתן הזדמנות אמיתית לדיאלוג אמיתי גם עם מבקרים וגם עם תומכים.

    6. אפשר לראות דוגמה מצויינת לאיך בלוג ארגוני שמנוהל על ידינו ושייך לגוף מסחרי לחלוטין מצטיין בתכנים פנטסטיים וזוכה לחשיפה ולגלישה רחבה.
    http://money-talks.co.il

    הבלוג של מגדל שוקי הון זוכה גם לחשיפה רחבה בכלי התקשורת ומצוטט בהם בהתמדה כפי שניתן לראות בלשונית “הבלוג בתקשורת” בסרגל העליון.

    הבלוג הזה הוא דוגמה למתן ערך מוסף אמיתי לגולשים ותוכן טוב – וגולשים יודעים להעריך זאת.

    בלוג ארגוני מסוג אחר לגמרי, זמני ונקודתי – שהקמנו עבור השב”כ:
    http://www.shin-tech.org.il

    80,000 גולשים ביקרו בשבועיים. קורות חיים של מועמדים לעבודה זרמו בהמוניהם והמטרה הושגה, כפי שאפשר לקרוא בהרחבה כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=373676

    את כל זה אני כותב רק כדי לומר שהמשימות בתחום הבלוגים הארגוניים הן כאמור מורכבות ולא פשוטות. כשמדובר בגופים מסחריים או פוליטיים קשה במיוחד המשימה – אך אפשרית.

    הכל ברוח טובה. גם ביקורת מתקבלת על ידי באהבה ובברכה.

    שימרו על הטעם הטוב. זה אינטרנט ובאנו לכאן (גם) כדי להנות.
    אדם ;)

  • רן כותב :

    אדם,
    התגובה שלך המתינה לאישור בגלל שהיו בה כמה לינקים והמערכת חשדה (באופן אוטומטי) שמדובר בספאם. אישרתי, תודה על הביקור ועל התגובה המפורטת.

    אני באופן אישי חושב שחולדאי לא מסוגל לקחת על עצמו את המשימה שהטלת עליו. אבל בוא נחיה ונראה…

  • רויטל סלומון כותב :

    רן, איך פירגנו לך פה בלאגן בבלוג, אה?!?!? שלא תגיד שלא מפניקים אותך!

    למרות שבעצם אתה בניו יורק. אז אתה מתפנק מספיק.

    נ.ב. יחי כתובות ה-IP.

    ;)

  • גדי שמשון כותב :

    אם ננפה החוצה חלק מהמריבות הלא רלוונטית על "למה התכוון הבלוגר באמרו זה בלוג", ונתאפק מהאמוציות האישיות (ומי שמכיר אותי יודע שזה עולה לי) – הרי שיש סיבה למסיבה: הבלוגספירה הישראלית נוגעת שוב, מה נוגעת, נוגסת, בדילמות ובשאלות שהטרידו את העולם ב-05, 06 (ואם נהיה הוגנים אז עד היום).
    ובנימה אופטימית זו אני חוזר לסיים את העלאת גיבוי המחשב (צריך פורמט מלא פעם בשנתיים. לא להאמין כמה זה מעורר).

  • רן כותב :

    גדי, עכשיו אתה בא?

  • ענר רבון כותב :

    רן וכולם,

    קודם כל פוסט מופתי.

    אולי נתחיל משהו אמיתי ברשת על מנת להעיף את חולדאי? ואני לא מדבר על איזה קשקוש בפייסבוק אלא משהו רציני יותר. סרטוני וידאו וירליים שמראים עד כמה האיש ראש עיר נורא, סרטון הדרכה על איך להצביע בבחירות "רק לא חולדאי", ועוד. אם נצליח לגייס את הקהילה לתחרות "מי חושף את חולדאי" נצליח לעשות משהו, אולי לא להעיף אבל בוודאי שלהטריד. הגיע הזמן להפטר מהדבר הזה שנקרא רון חולדאי (ומיד אחריו מופז, ברק, דיכטר וכל יתר חדלי האישים שחושבים שעבר בכיר בשירות הבטחון מקנה להם את הזכות לפנסיה מאמללת ציבור ללא כל השכלה נדרשת או דיאלוג עימו)

  • עוד בלוג תל-אביבי כותב :

    nקבץ לינקים לסופ"ש…

    חג שבועות שמח ורווי יין ואלכוהול לכולם!
    1. ערן נויפלד וחברים מרמת-אביב ניצחו את מוזיאון ארץ-ישראל בועדת הערר. המוזיאון לא יוכל להקים אולם שמ….

  • רפאל פוגל כותב :

    בלוג של ראש עירייה יכול להיות מעניין אם יודיעו בו דברים בלעדיים שעליהם התקשורת תהיה חייבת לעשות פולואפ.

    אם לדוגמא – חולדאי יעלה פוסט על בעיות חנייה ויכריז על שיוני חוקי כלשהו בשכונה שלי, כל הדיבורים על איך צריך להיות בלוג ארגוני יהפכו ללא רלווונטים. ואני אהפך לפריק של הבלוג שלו.

    הדבר החשוב היחיד זה אם יש לו סחורה לתת בעד זמן הקריאה שלי.

  • מורן לביא כותב :

    רן,
    קצת באיחור הגעתי לפוסט שלך. מאוד מאוד מעניין הניתוח שעשית, מעניין וחשוב.
    הופתעתי מהטוקבקים הקשים, אבל אני מניחה שפוליטיקה תמיד מעוררת רגשות כאלה

    מסכימה עם כל מילה של מגיב מספר 6

    :)

  • אדם שוב כותב :

    עכשיו באמת יש בלוג:
    http://tlv1.co.il
    8)

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.