דף הבית » co.il, בלוגינג

פוסט של ארבעה שקלים

[ 14 בנובמבר 2011 | 13,049 views | 29 comments ]

בשישי בלילה, על המטוס חזרה מתל אביב לניו יורק, יצא לי לקרוא את "7 ימים" של ידיעות אחרונות – אחת מחבילות התוכן היחידות בעברית שעדיין אי אפשר לקרוא ברשת. ולמרות הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שקראתי את המוסף, חצי שנה בערך, שום דבר חדש לא צץ תחת השמש. קריאה במוסף הדגל של ידיעות אחרונות היא סוג של פגישה עם הצפוי ביותר, מין דפדוף רפלקסיבי בחבילת תוכן שנדמה לך שקראת כבר מיליון פעם: יאיר לפיד של "כולנו", עוד להג מיין-סטרימי מכמה אייקונים "הכי ישראלים שיש", כתבה צהובה-מרגשת, כתבה צהובה-טראגית, תחקיר זוטא עם כותרת ענקית שמעידה על חוסר ביטחון, כתבה מתורגמת, תשבץ, הציור השבועי לילד, ואז ספקטור. הים הוא אותו הים ו-"7 ימים" הוא תמיד אותו "7 ימים" – מין גירסא ארכאית למעגל ההוא של דן שילון, פורמט שאבד עליו הכלח לפני כל כך הרבה שנים.

אבל מכל המלל הצפוי לעייפה במוסף, נהניתי מאוד מהטור של רענן שקד, שמבכה (עם המון מודעות עצמית, בעיניי) את מותו של "הכותב בשכר" ואת מותה (או גסיסתה) של העיתונות הכתובה כמקצוע. שקד, לא ילד בתחום, מצליח לשים את האצבע על כמה עובדות חשובות שהופכות את שכמותו לפחות נחוצים מכפי שהיו בעבר. הוא מבין את הכח של הרשת לחשוף כותבים נפלאים אחרים, הוא מבין שהפלטפורמה שלו ניזוקה מהשפע של ההיצע, והוא גם מבין את ההשפעה המיידית של השפע הזה על ערך המקצוע שבו הוא עובד:

אני כותב בשכר. אני חיה נכחדת. אני כותב מכיוון שמישהו רוצה ומוכן לשלם על הכתיבה שלי – ומתישהו זה ייגמר. לא מכיוון שהכתיבה שלי תהפוך לרלוונטית פחות (לכל מי שאמרו "זה כבר קרה, אידיוט" – יש לכם ג'וק על הרגל. בחיי. תסתכלו) – אלא מכיוון שהכתיבה שלי, כמו הכתיבה בישראל בכלל, תהפוך שווה פחות, ואז שווה כלום. זה כבר קורה. ממש ברגעים אלה. האינטרנט – ולא רק הוא – הורג את הכתיבה שלי, כמו את כל יתר הכתיבה בתשלום בישראל

מונולוג כנה, אם תשאלו אותי. ומדוייק, כי אכן הערך הכלכלי של שקד – בלי קשר לאיכות כתיבתו המשובחת – יגיע בסופו של דבר אל הקרקעית. הוא יגיע לשם בגלל כמה סיבות שתיכף אפרט, אבל נדמה לי ששקד מכיר בכך שההתרסקות היא בלתי נמנעת, ולא מאשים בה איש. הוא אפילו מפרגן לרמת הכתיבה ברשת (בניגוד לכל הנחום ברנע-ים, הבן כספיתים ושאר הארכאים למיניהם), ולא מצביע על הבלוגרים כאשמים בנפילת מעמדו של "הכותב בשכר". כך שהתגובות הנשכניות של יובל דרור ובועז כהן, במין רפלקס פבלובי כמעט, נראו לי מיותרות. קריסתם של הכותבים בשכר היא תופעה גלובלית (לא כפי ששקד כותב), שמתרחשת כחלק מתהליך כלכלי גדול יותר של קריסת המודל העיסקי של העיתונות הכתובה. הפרינט, כפי שאנחנו מכירים אותו בעשורים האחרונים, איבד את הצידוק הכלכלי לקיומו. הוא קורס כלכלית בכל האספקטים, ומוריד איתו לקרקעית גם בעלי מקצוע אחרים (אנשי מכירות, בתי דפוס וכו'…). גם אם התוצאה הסופית אינה בשורה גדולה לאיכות התוכן במאה ה-21, זאת המציאות.

לפני שאפרט (באריכות) את הסיבות הבסיסיות לתופעה, הנה הצצה במנייה של הניו יורק טיימס בעשר השנים האחרונות. הניו יורק טיימס, בניגוד לידיעות אחרונות, שומר עם השנים על איכות בלתי מתפשרת, הוא לא צהובון בהדרדרות והכותבים בו מרוויחים לא רע. בינתיים. ועדיין – שיזפו עיניכם בגרף שלפניכם: במשך 10 השנים האחרונות ירד שווי השוק של העיתון החשוב ביותר בארה"ב מ-4.5 מיליארד דולר ל-1.15 מיליארד!

מאיפה מגיעה הקריסה הנוראית הזאת? אתם שואלים. כדי לענות בפירוט בואו נלך אחורה לרגע ונבין את המודל העסקי שהפך את חברות הפרינט לאימפריות כלכליות מטורפות ורבות השפעה בארה"ב, ישראל, ובשאר העולם. כדי להבין את קריסתו של "הכותב בשכר", בואו נביט לרגע על שלושת מקורות ההכנסה העיקריים של אותם מו"לים ידועים לשמצה, ונסדר אותם מהריווחי ביותר להכי-פחות ריווחי. פה, בעיקר, קבור הכלב:

1) Classifieds – אותן מודעות דרושים, מודעות להשכרת דירה, מכירת רכב וכו' ("לוח העיר. כך סוגרים עניין בגוש דן!", זוכרים?).

2) Subscription – על תוכן משלמים, נקודה. אין אלטרנטיבות בחינם!

3) פרסום – כשאתה קורא תוכן, אתה נחשף לפרסומות. כשאתה מפרסם, אתה משלם לפי גודל החשיפה (ואיכות הקוראים).

מקור ההכנסה הראשון למות, שהיה גם הריווחי ביותר בעיתונות, הוא ה-classifieds. העובדה שהעיתונים היו פעם הדרך היחידה לכנס כל כך הרבה אנשים למקום אחד, ייצרה הזדמנות כלכלית אדירה מעבר לקונטקסט התוכני. מצד אחד 'המוכר', ששילם מאות או אלפי שקלים כדי להציע את הסחורה, ומהצד השני 'הקונה' שחייב לשלם על העיתון כדי לבצע רכישה. ב-1995, כששכרתי את הדירה הראשונה שלי בתל אביב, הייתי קם כל שישי בבוקר מוקדם ככל האפשר, קונה את שלושת העיתונים, ומתיישב על הטלפון כדי להיות הראשון שרואה דירה. העיתון היווה זירת סחר ייחודית ובלתי ניתנת לשיכפול. מבחינה כלכלית, שוק ה-classifieds היה מקור ההכנסה הגדול ביותר של המו"ל (בעיקר במדינות קטנות), הרבה לפני התוכן. אלא שאז הגיע האינטרנט, ושבר מיד את כל מודלי ההפצה המוכרים. ברגע אחד כבר לא נזקקנו לטלפניות שירשמו את הדרישה שלנו, יחייבו את כרטיס האשראי שלנו, יעבירו את המודעה להדפסה בבתי הדפוס, שיעבירו אותה אל הקוראים באמצעות צי של מאות משאיות ואלפי ספקים. Craiglist בארה"ב, הומלס או יד2 בארץ, יצרו עבורנו שווקים חילופיים ויעילים בהרבה, בעלויות מינימליות, כך שנוכל לשלם הרבה פחות על פרסום של מודעה כ'מוכרים' וכדי שנקבל אותה בחינם כ'קונים'. שוק חדש, דינאמי וזול הרבה יותר, הרס את מודל ההכנסה העצום הזה בשנים בודדות. העיתונות איבדה חלק משמעותי מהכח העיסקי שלה עוד לפני שהתחלנו לדבר על תוכן. לרענן שקד לא הייתה שליטה על זה.

מודל ה-subscription, לעומת זאת, הוא מובהק פחות, ולכן גם מבלבל הרבה יותר לא מעט אנשי תוכן. בשורה התחתונה, לטעמי לפחות, אין שום סיבה בעולם לשלם חמישה שקלים כדי לקרוא "ידיעות אחרונות" ב-2011 (שלא לדבר על "מעריב"). אבל לא רק בגלל איכות התוכן (הירודה, אגב), אלא בגלל שהאלטרנטיבות החינמיות ברשת מעלות אצל הקורא את השאלות שמעולם לא התקיימו לפני כן: "האם חבילת הכתבות הזאת שווה 5 שקלים אל מול האלטרנטיבה החינמית?", "למה 5 שקלים ולא שניים, למשל?", "מה אני מקבל פה, לעזאזל, שאין לו תחליף?".

כי הכח ההיסטורי העצום של העיתונות, דבר שעיתונאים רבים מסרבים להכיר בו עד היום, לא היה בעצם איכותה יוצאת הדופן של הכתיבה, אלא בעובדה שעיתונים שלטו בצורה מוחלטת בשיח על ידי שליטה הרמטית באמצעי ההפצה. אם היית כותב מצויין ב-1984, למשל, ואף עיתון לא הסכים להעסיק אותך, הושתקת לנצח! אם לא כתבת בעיתון, דרכך היחידה להתבטא הייתה, אולי, בטקסט ערוך ומקוצץ ב"מכתבים למערכת". חסם הכניסה היה יקר כל כך (בתי הדפוס, המשאיות, הספקים), עד שרבים מדי הפכו לשותקים מדי גם אם היו מצויינים בדיוק כמו רענן שקד.

יותר מזה, לעיתון יש כמות מוגבלת של תוכן שאותו הוא יכול להציע לקורא, מה שמגביל מראש את כמות הטאלנט שיכול להתבטא. הדבר שכל כך מבהיל עיתונאים בתופעת הבלוגים, בעיניי, הוא לא העובדה שרבים מאיתנו יודעים להתנסח כמו שצריך, אלא הקלות הטכנולוגית שבה אנחנו יכולים לייצר יישות מדיה, להתנסח בה כאוות נפשנו, ולשלוט באמצעי ההפצה של היישות הזאת. התפשטות הבלוגים, או אתרי האינטרנט הזעירים, לא מייצגים תופעה גלובלית של ריבוי פתאומי בכותבים מעולים, אלה תמיד היו פה! השינוי הוא ביכולת להתגבר על אמצעי ההפצה הישנים ולדבר ללא חסמי כניסה. וורדפרס, חיבור לאינטרנט, טקסט סביר, הפצה בפייסבוק, ואתה קיים. ועל אף שרוב הכותבים באינטרנט, בעיקר בגלל הסרת חסמי הכניסה, מייצרים בליל של עילגות (שנחום ברנע מתבשם ממנו), ההיצע האדיר של התוכן מאפשר לקורא הממוצע גם למצוא כותבים טובים, לצרוך תוכן אינטלגנטי, ולא לשלם עליו.

התוצאה הבלתי נמנעת של התופעה הזאת היא כירסום אדיר במודל ההכנסה השני בחשיבותו של העיתונות הכתובה. ללא כמות מספקת של קונים, ואחרי אובדן ההכנסות מה-classifieds, עיתונים רבים בישראל ובעולם איבדו את יכולת השרידות שלהם. הם חדלו להיות גופים עם הגיון כלכלי. "מעריב", למשל, הוא דוגמה מצויינת לעיתון שכמות הקונים שלו ירדה אל מתחת לרף שמאפשר לו זכות קיום. ולמרות שנים של הורדה אגרסיבית בעלות ייצור התוכן (שזה, בקיצור, "עיתונאים, זדיינו!"), עלות מרכיבי הייצור עלתה תמיד על ההכנסות. "מעריב" הפך לגוף תוכן שלא מצדיק את קיומו על ידי הקוראים, נקודה. ולכן, בעולם מתוקן שבו אוליגרכים לא קונים כלי תקשורת וקבוצות כדורגל כדי לייצר כח והשפעה, "מעריב" היה צריך להיסגר. ואם היום נוחי דנקנר משלם לשי גולדן הרבה הרבה יותר ממה שעמוס שוקן שילם (כפי שהתפאר גולדן ב"גלובס"), זה לא הופך את גולדן לכותב שהשוק הכיר בו סוף סוף. זה רק הופך את גולדן למה שהיה שמעון גרשון בשביל גאידמק לפני כמה שנים, לא יותר: איש מקצוע, שנהנה מבועה לא ריאלית שהקימו שלדונים ודנקנרים תאבי כח ותדמית. "מעריב" ו"ישראל היום" מייצרים בועת שכר זמנית בשוק יצרני התוכן בישראל, שמנותקת מכל מודל עיסקי נראה לעין. ומכיוון שהבועה הזאת לא ריאלית, היא גם תיעלם… חכו ותראו…

כך שנשארנו, בעצם, עם פרסום. אם אנחנו מניחים שכמות האנשים שתשלם על תוכן תלך ותרד (הנחה הגיונית עבור רוב העיתונים), זה מה שנשאר לנו – לעזור למפרסמים למכור נעליים. ופרסום, ביחס לשני מקורות ההכנסה הקודמים, הוא מקור הכנסה מאוד מאוד בעייתי כי הוא מכניס הרבה (אבל הרבה) פחות כסף. ופרסום, כמודל הכנסה כמעט יחיד ליצירת תוכן, לא עובד! אני לא בטוח שמספיק אנשים מכירים בעובדה הזאת.

בואו ניקח לדוגמה את הפוסט (הארוך) הזה שאתם קוראים. אם הבלוג שלי היה אדיר בגודלו וייחודי כל כך עד שהייתי יכול לפרסם פה מודעות דרושים ולגבות כסף ממשכירי דירות, למשל, החיים שלי היו יפים. הייתי יכול לשבת כל היום ולכתוב. זה לא יקרה. אם הייתי יכול לגבות ממכם שקל אחד קטנטנן על כל פוסט שאני כותב (כמו שרון מיברג ניסה לעשות לפני כמה שנים, וכמובן שלא הצליח), הייתי מסודר אם היו לי כמה מאות קוראים – סכום סביר שאני יכול להגיע אליו. אבל הרי לא תשלמו לי שקל על פוסט בחיים, גם אם הוא מצויין ממש. המבחר קיים, יש מספיק טקסטים טובים משלי בחינם, אין לי סיכוי. נשארתי עם פרסום, אם המטרה שלי היא להרוויח מכתיבה.

ופרסום, מה לעשות, מתומחר לפי חשיפה לאלף קוראים. זאת יחידת התשלום המקובלת בעולם – ה-CPM. אני אחסוך ממכם חישובים מסובכים, תיאלצו להאמין לי: מכיוון שאין לי סוכני מכירות, הדרך היחידה שלי להרוויח מפרסום היא לשים מודעה של גוגל בבלוג הזה או לבקש מרשת פרסום לכלול את הבלוג הזה בחבילת התוכן שהיא מוכרת. אחרי שאני אשלם להם עמלה, ובהנחה שהקוראים שלי הם מעל הממוצע (גיל 20-40, צרכנים), אני מניח שאצליח להגיע ל-8 שקלים עבור כל אלף קוראים. בהנחה אופטימית ש-500 מכם יקראו את הטקסט הזה, הפוסט שלי (המושקע) שווה ארבעה שקלים בערך. זה המחיר ההוגן שלו בשוק. ארבעה פאקינג שקלים. עכשיו תעשו לבד את החשבון ותגיעו למסקנה שווינט הוא לא ממש גוף רווחי, בטח שלא בהשוואה לספינת האם של פעם, ושגם "ידיעות" ו"מעריב" לא יכולים להחליף את הסכום שהם עושים מצריכה של עיתונים במודלים של פרסום. זה לא עובד. זה גרושים. ואם זה הכיוון שהשוק הולך אליו, כשרענן שקד יגיע לגיל 50 מישהו יציע להחליף אותו בעובד בן 24 (אלא אם כן אולגרכים נוספים ימשיכו לעוות את השוק כדי לשטוף לנו את המוח). לדעתי שקד רואה את התופעה, מבין אותה היטב, ומקונן עליה – לא על הבלוגרים שמצאו את דרכי הביטוי שלהם. אני חייב להודות שאני ממש מבין לליבו…

אז כמה מסקנות, לפחות בשביל אלה שקוראים את הטקסט הזה וגם עוסקים במדיה:

1) ה"כותב בשכר" לא מת, אבל מעטים מאוד יצליחו להיות כאלה, הרבה פחות מאי פעם. כי המו"לים שיובל דרור ובועז כהן בזים להם, הם כנראה הרבה פחות רעים ממה שנדמה, רובם פשוט לא יכולים לשלם את מה שיכלו פעם. והעברית, מה לעשות, מוגבלת בקהל קוראים קטן מדי, כזה שמקשה עליי להגיד "תכתבו ספרים במקום!", כי גם זה לא פשוט ודורש תפוצה שמעטים יזכו לה… העתיד אינו מבשר טובות, נדמה לי.

2) כתיבה יכולה להיות כלי מצויין לקידום של דברים אחרים שאתם טובים בהם, היא לא הדבר עצמו. כדאי להשלים עם זה (כפי שיובל דרור, נדמה לי, כבר עשה מזמן) וללכת בכמה שבילים תעסוקתיים בו זמנית. זה בפירוש חוסך עוגמת נפש.

3) אם אתם צעירים מספיק, וחושבים שמהות חייכם היא להתפרנס מכתיבה, אני רק יכול להציע לכם לחשוב פעמיים. תמשיכו לכתוב, כי כתיבה היא לא מודל עיסקי, היא צורך! אבל תתיחסו אליה כאומנות, כתחביב, כמקום שבו הנשמה לוקחת חופש מהבלי היום יום כדי לשמור על עצמה. תתפתחו למקומות אחרים כי קל מדי להחליף אותכם כאנשים כותבים. רוגל אלפר, אחד הכותבים הטובים בעיתונות הכתובה, אמר את זה לא מזמן בצורה מרגשת וחשופה בטקסט שכבר הורד מהרשת לצערי. תוכן הופך לקומודוטי, זה מבאס, אין ספק. אבל יותר עצוב להבין את זה כשזה מקור פרנסתך…

על עולם כלכלת התוכן כשזה מגיע לטלוויזיה מול וידאו ברשת, בפוסט קרוב. חזרתי לכתוב, נדמה לי.

שבוע טוב

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (6 votes, average: 5.00 out of 5)
Loading ... Loading ...

29 תגובות »

  • יובל כותב :

    לא ברור לי איפה מצאת בוז למו"לים בטקסט שלי. אין לי טיפת בוז כלפיהם, בטח לא עכשיו. הם פועלים בתנאים בלתי אפשריים ומנסים להחזיק בכוחות אחרונים מודל שכנראה עומד לפוס מהעולם. יש מו"לים טובים יותר (שוקן) ויש טובים פחות (נמרודי) אבל אני בוודאי לא בז להם.
    הדבר היחיד שהצבעתי עליו הוא שבתוך התנאים הקיימים שסובלים באמת הם העיתונאים והם סובלים לא בגלל אלו שכותבים באינטרנט ולא גובים תשלום עבור הכתיבה שלהם. חבל לי שלא הבנת את זה.

  • ארז הוכמן כותב :

    טמקא אולי לא רווחי אבל וואלה! מתפרנסת מפרסומות והיא רווחית מאד.

  • בועז כהן כותב :

    1
    אני לא בז למו"לים. ממש לא.

    2 יותר מכך: אני חרד לקיומם של העיתונים המודפסים, כי הם חשובים בעיני.

    3 התגובה שלי לרענן שקד לא היתה נשכנית כלל. לא ניסיתי ולא ביקשתי לנשוך אותו, אלא להעיר את עיניו בסוגיה מסוימת שהוא לא מודע לה. זה הכל.

  • ran כותב :

    יובל, בועז – מתנצל אם לא הבנתי כהלכה. אני חושב שנימת הטקסט של שניכם נשמעה "כעוסה" כלפי שקד, ולי היה נדמה שהוא פירגן לכם. בכל אופן, מקבל את התיקונים.
    ארז – וואלה! היא אכן רווחית, אבל פרסומות הן לא הסיבה. וואלה הצליחה לפתח את עצמה למקומות אחרים מלבד תוכן – היא מוכרת משחקים במובייל, היא זירת קומרס, יש לה את וואלה שופס! – כולם מודלים רווחים בהרבה מהפרסומות אצלה…

  • ירון גלאי כותב :

    רן – פוסט פנטסטי. ברוך שובך.

    לצערי כל מילה שלך חקוקה בסלע… הייתי מוסיף עוד אלמנט אחד שיאיץ את סופה של העיתונות הכתובה המסורתית, וזה בסיס ההוצאות המטורף שלה. לא רק ששניים וחצי מהמודלים העסקיים של העיתונות נשמטים(טו) מתחת לרגליה, אלא שבסיס ההוצאות נשאר פחות או יותר קבוע עם בניינים ברחוב קרליבך, וכו.

    כמו שאתה מכיר היטב ממעסיקך הנוכחי – מי שינצחו בסופו של דבר הם אלה שיצליחו להגדיל את מודל #3 (פרסום) מספיק, ובמקביל להוריד את התקורה שלהם למינימום שבמינימום. בלי לפתור את שני הצדדים בו זמנית – הסוף של ארגוני החדשות המסורתיים בו יבוא. זו משימה הרקוליאנית *2…

    נקודת אור אחת – למרות סופם הבלתי נמנע של רוב ארגוני החדשות המסורתיים, אין שום קשר בין זה לבין כמות התוכן הנצרכת ע״י הקוראים. נהפוך הוא – לדעתי כמות התוכן הנצרך והזמן המוקצה למדיה הכתובה נמצא בעלייה מאז בוא האינטרנט. האתגר, כמו שאמרת, הוא שהצריכה התפצלה לה למאות אלפי מקורות קטנים. אני אופטימי ביותר לגבי עתידה של צריכת התוכן והמדיה הכתובה… אבל הארגונים המצליחים של המחר יהיו שונים בצורה דרסטית מארגוני החדשות של אתמול. והמעבר הזה הולך להיות לא קל לאנשים מצוינים רבים… :-(

  • צפריר כותב :

    פוסט מצוין ומדכדך בעליל.

  • תומר כותב :

    פוסט מצוין.
    מאוזן וענייני.
    אמשיך להיות מנוי אצלך…

  • כנרת כותב :

    פוסט מצוין, רן, ודן בסוגיה מהמרחק הנכון.

  • גל מור כותב :

    פוסט מצוין, רן, אבל 11 בנובמבר?(:
    אני מסכים עמך ברוב הנקודות אם כי לקראת הסוף נדמה לי שיש ערבוב בין עתיד העיתונים לעתיד העיתונות. ynet הוא כן אתר רווחי, אם כי לא ביחס ל"ידיעות" עדיין. האם אתה יודע כמה הם גובים על פרסום ב-HP? משאיר לך לנחש. הם יודעים לגבות לא מעט עבור ערך המותג שלהם. כמובן שהכותבים לא רואים מזה הרבה.
    ההתייחסות לכותב כקומודטי לא נגזרת בהכרח מכורח כלכלי אלא מתפישת עולם משום שבמקביל מנהל המכירות ומוכרי המודעות נתפשים כמי שאחראי להצלחה הכלכלית של העסק והכותב אינו. אני לא חושב שהבלוג שלך רלוונטי לצורך החישובים משום שברור שמי שכותב אחת לתקופה אינו מצפה להרוויח כסף ולא ביסס מודל כלכלי וזה בסדר גמור. אני לא פסימי כמוך באשר לעתיד של האדם הכותב, אני רק חושב שיעבור קצת זמן עד שהמודלם המתאימים יתגבשו. חוץ מזה, היום כדי להצליח ככותב עליך לספק ערך מוסף, לדעת לכתוב וגם עוד משהו – ליזום, להקים מדיה ולשווק את עצמך אם אתה לא רוצה לעבוד עבור אחרים שמשלמים לך פחות מכפי שאתה חושב שאתה שווה. על הנקודות האלה כותב יפה תום פרידמן ב"העולם הוא שטוח"

  • גל מור כותב :

    14 בנובמבר כמובן. מיי בד

  • מתי שמואלוף עוזב את השירה, או: נוחי דנקנר גונב בדיחות מאורי כץ « גומרים הולכים כותב :

    [...] הבוקר את רן הר-נבו, בועז כהן ויובל דרור. כותבים משובחים שכותבים על חיי [...]

  • נועם לסטר כותב :

    מעולה. תודה.

  • ran כותב :

    נועם, כנרת, צפריר, תומר – תודה!

    ירון, נדמה לי שאנחנו מסכימים מא' עד ת' וגם חשופים לאכזריות של המתמטיקה שבגללה לא מעט אנשים כתבו לי שהפוסט הזה מדכדך. הוא מדכדך אבל ריאלי, לא פסימי.
    לצערי, נראה לי שגם כשמישהו ימצא את הפתרונות, ואני מסכים איתך שהם יימצאו, קשה לי לראות את הכותבים בצד המנצח של המודל העיסקי הבא. אולי ה"אוצרים" (במינוח החדש "curators") הם הדור הבא של יוצרי התוכן, אבל קשה לי להיות אופטימי לגבי יצרני הטקסט

    גל, כל מה שניסיתי להדגים הוא את הערך האמיתי של טקסט בודד במדיה החדשה שנשענת על פרסום בלבד. לגבי ווינט, ברור שדף הבית הוא הרווחי ביותר, אבל לא זאת השאלה. השאלה, כפי שירון ציין, היא מה העלויות של המערכת, הצלמים, הכתבים, וכו'… ובעיקר כמה עולה לייצר דף בממוצע מול כמה מרוויח דף בממוצע. ווינט אינו העתיד בעיני, הוא קרטל שמרוויח מעט כסף באופן יחסי, ולא רואה עתיד למבנה שלו.
    לגבי הקרדיט, אני מתעקש להיות אכזר בכוונת תחילה מכיוון שאני באופן אישי מעסיק גם מנהלי מכירות וגם יוצרים. וכשאתה מנהל עסק אתה חייב לתמחר את העלות הממוצעת של כל בעל מקצוע. ובשורה התחתונה, יש עודף היצע בכותבים, כפי שכתבתי למעלה, ומכאן מגיעה עלות השכר. היצע מול ביקוש. קומודטי :)

  • דרור גלוברמן כותב :

    כמה תיקונים ברשותך

    ווינט הוא אתר רווחי, כמו שכתב גל. התחשיבים שלו שונים מהותית מזה של בלוג קטן.
    מקומו של הכותב שמתפרנס מעמלו לא ייעלם. הנה כמה סיבות:
    אתה יוצא מהנחה שהמיינסטרים יתמסמס כולו לתוך הזנב הארוך, וזו שגיאה. אנשים לא יחדלו לרצות בקיומה של מדורת שבט כלשהי, להיות חלק ממנה, ליהנות ממנה או למאוס בה. זה עניין של טבע אנושי. אפילו לשבט הניו מדיה הנאור והמודע לעצמו יש כמה מדורות משל עצמו.
    האינטרנט נותן לכאורה הזדמנות שווה לכל הכותבים, אבל לא מפזר ביניהם באופן שווה את הכישרון ובטח שלא את התעניינות הציבור ואמונו. האתרים של רמי יצהר ויואב יצחק מציעים חדשות בחינם. למה אין להם את הטראפיק של מאקו או ווינט? כי תמיד יהיו קובעי דעת קהל שיראו משוואות אחרות של ביקוש והיצע לכתיבתם ופונטציאל מוניטיזציה מתאים. האם דבריהם יודפסו (גם) על נייר? לא יודע וזה לא משנה.
    מותגי התוכן המובילים זוכים כבר היום לטראפיק, השפעה, הכנסות וגם רווחים. כל מה שהיה לעיתונים פעם. הם לומדים לבנות מודלים עסקיים גמישים מספיק כדי לעמוד בשינויים. העיתונים אולי ימותו, העיתונות לא.

  • גיל כותב :

    פוסט מצוין ואני מסכים כמעט עם כל מה שכתבת. הנקודה הקריטית לדעתי היא שיש באינטרנט מספיק מה לקרוא, כך שכדי שמישהו יקבל כסף על הכתיבה שלו הוא חייב להיות משהו באמת יוצא דופן. בפועל, אין כמעט אנשים כאלו ולא מסובך למצוא כותבים טובים בחינם כל שההפסד לא גדול. אני חושב שהעיתונות הכתובה הייתה מסננת של כותבים שלדעתה חשובים או טובים. מה שטוב באינטרנט שאפשר למצוא כותבים בכל נושא, כאלו שלא היה לך סיכוי לקרוא עליהם בעיתון ואתה יכול להרשם אליהם ישירות. בעיתון, אתה לא יודע מה תקבל כל יום כי זה מכלול שלם.

    אחרי שאמרתי את זה, אני חושב שעם הזמן אנחנו מגלים שיש כותבים מעולים ששווה לשלם עליהם רק שהסכומים צריכים להיות קטנים. אם למשל תשלם 5 או 10 סנט לקריאת מאמר ספציפי של מישהו, ותעשה את זה בצורה שקל מאוד לשלם (בלחיצת כפתור) אז אני חושב שיהיו אנשים שישלמו.

    השאלה הגדולה בעיניי היא מי יעשה תחקירים רציניים שדורשים השקעה בזמן ומאמץ. רוב מוחלט של הכותבים באינטרנט עושים את זה מהכורסא בבית וכותבים על נושאים שמעניינים אותם ושהם יכולים למצוא מידע באינטרנט. תחקירים רציניים יכולים לעשות בעיקר עיתונים גדולים שיש להם כסף והשאלה אם זה יעלם.

  • אלירם כותב :

    אין ספק שהעיתונות הממוסדת צריכה להשתנות.

    ראיתי ציטוט לא מזמן, לא זוכר איפה, של מישהו שאמר שהוא יתרשם מהאינטרנט רק אם הוא יהיה מסוגל להוריד את ארוחת הערב שלו מאמאזון.
    היתרון של העיתונות על פני הכתיבה של הזנב הארוך אינו באיכות הכתיבה מאמר מול מאמר. הוא נמצא בעיקר בכך שהפצת העיתון היא הפצה של אטומים – חומר ממשי. יש שליחים וחנויות שנותנים לצרכן העיתונים את הניר שעליו מודפסות הדעות החדשות והמאמרים. מדי פעם רואים דוגמיות המצורפות לעיתונים. לפעמים מגיע דיסק עם איזה מגזין. קופונים יכולים להיות מקור הכנסה מצויין לעיתונים (משום מה, זה לא נפוץ בארץ) וקל לוודא כי על כל גליון שנמכר מקבל הקונה קופון יחיד.

    יכול להיות שזהו הפתח שדרכו יוכלו העיתונים עדיין להשאר בשטח, או לפחות לשרוד זמן ארוך יותר. מצד שני, שנים שאני כבר לא קורא עיתונים מנייר.

  • ran כותב :

    דרור, הנחת היסוד שלך שלפיה אנשים הולכים למאקו וווינט כי התוכן שם טוב יותר לא מקובלת עלי. קל להביא את יואב יצחק ורמי יצהר, אבל רונן דורפן והחבורה בדה באזר עושים ספורט הרבה הרבה יותר טוב ממה שתמצא בווינט. גל מור עושה טכנולוגיה פי אלף יותר מעניין מאתרי המיינסטרים. מה שיש למאקו וווינט זה יכולות דיסטריביושן. הם יודעים להביא טראפיק מפלטפורמות אחרות ולמקסם אותו. אם אתה מניח שהפורטלים תמיד יהיו ענקיים ורווחיים, קח דוגמא מ-Yahoo ו-Aol שאני עובד בה. המצב לא יהיה יותר טוב עם השנים. הזנב הארוך והבינוני אוכלים להם את הטראפיק מדי יום. הסיבה היחידה שזה לא קורה בארץ היא בגלל שיש מעט מדי ישראלים כדי לייצר מודלים עיסקיים שישברו את ווינט ואחיותיה. ריכוזיות וזה…
    בכלל, במאמר מוסגר, אני חושב שהתוכן בווינט הוא מביש ב-90% מהזמן. כנ"ל בנרג'. ההרגל והמחסור באלטרנטיבה מייצרות רווח, ולא גדול. אני אשמחל מצוא מספיק כותבים טובים ומודל שיוכל להוות אלטרנטיבה. גודל השוק, לא התוכן שהם מייצרים, הוא החסם היחיד.

    גיל, אני מסכים. אבל גם לעיתונות הכתובה כבר אין יותר אורך רוח לעשות תחקירים. התופעה זולגת גם לפרינט.

    אלירם, השורה האחרונה שלך היא גם השורה התחתונה :)

    ותודה שבאתם…

  • גיל כותב :

    אז רן, הפתרון הוא כגראה מה שעושים בדה באזר. לאסוף קבוצה של כותבים ולהקים פורטל משותף כך שכל יום יש שם עידכונים חדשים וזה לא אותו הכותב כל הזמן.

  • דרור גלוברמן כותב :

    רן אם כך לא הסברתי היטב.
    הכוונה היא שתמיד יהיו מקורות תוכן חזקים וגדולים יותר דרמטית מאחרים, ונכון שזה קשור ביכולת מסחריות וכו' – אבל הסיבה לכך לאו דווקא נעוצה בטיב החומר, אלא בטבע האדם – הוא מחפש את מדורת השבט, הוא רוצה להיות ליד כולם, להיות בעניינים. וגם כדי לדעת למה ללעוג צריך להתקרב למדורה.
    ולכן המצב שתיארת לא יקרה – שהאינטרנט יהיה מלא בכותבים איכותיים ושווים באי יכולתם להתפרנס. מקסימום, יום בהיר אחד דורפן יאכל את הטראפיק של ווינט ספורט, ויהפוך בתוך שנתיים למעצמת טראפיק והכנסות, וזה לא יערער את הטיעון הזה אלא יחזק אותו.

  • גל מור כותב :

    אני כופר בהנחה שלך שהשוק בעברית קטן מדי בשביל לקיים מודלים עסקיים או שהגדולים שולטים בלעדית בצינורות ההפצה. כל הקסם במדיה החברתית הוא ביזור ההפצה. אין לי יומרות לשבור את ynet ואני בכלל לא בטוח שאני מתחרה איתם על אותו קהל, אך אני כן יודע שבעזרת הנוסחה הנכונה אפשר להרוויח מתכנים בעברית כפי שאנחנו כבר עושים בחורימבה. כנס כנס לטבלה הבאה שאפילו לא עדכנית במיוחד ותראה מי שולטט. וכל זה עושים אדם וחצי נגד מערכות משומנות ועשירות (אם כי הכותבים עניים)
    http://www.paki.co.il/?sort=shares&category=4
    הוויראליות הזו מיתרגמת לטראפיק גדול. פוסט כמו ביביגאמפ, שרשם יותר מ-17K שיתופים, נצפה על ידי יותר מ-50 אלף גולשים ייחודיים. אלא מספרים שלא מביישים כל אתר גדול. כל זה לא בא לספר שיש לי גדול אלא לומר שהרשות נתונה והפוטנציאל קיים. דה באזר אתר מצוין ונשמח לראות אותם מתפתחים.
    http://www.holesinthenet.co.il/archives/30908

  • גל מור כותב :

    אלא=אלה כמובן

  • זמן אינסטגרם | רק רשת כותב :

    [...] בפוסט הקודם הסברתי למה, לטעמי, הופעת האינטרנט ושבירת מודלי ההפצה הישנים הפכה את הכתיבה לעולם שהרבה יותר שחקנים יכולים לשחק בו עד לשבירת הכותב בשכר בפרט והעיתונות הכתובה בכלל. טענתי שכותבים טובים יכולים היום, בעזרת הטכנולוגיה, להתבטא ולזכות בהכרה ללא גב של גוף מסחרי. ועדיין, הטכנולוגיה לא יכולה ללמד אותך להיות כותב טוב, היא רק יכולה לאפשר לך לדבר. אין יותר 'כותבים טובים' בזכות הרשת, אלא יותר נגישות אליהם. זאת המהפיכה של עולם הטקסט – הנגשת הרבה יותר תוכן טוב לקוראים. והיא משמעותית. [...]

  • Yuval lev כותב :

    פוסט מצוין וניתוח מצוין.
    אכן, לא שווה ארבעה שקלים.
    שווה לפחות חמש תשעים. :)

  • מימון, תוכן וכסף | עוד בלוג תל-אביבי כותב :

    [...] היא לאו דווקא ניהול כושל (אבל זה כמובן לא עוזר), אלא סופו של המודל העסקי של העיתונות הכתובה, שבעבר הרחוק למי שזוכר היו בה כל מיני לוחות של דירות [...]

  • חדש, חדש, חדש | רק רשת כותב :

    [...] מתגבשים בתנועה, אין פתרונות קסם. לפני כמה חודשים פרסמתי פה פוסט שמנסה להסביר את הכשלים העמוקים והמהותיים בשוק הפרינט [...]

  • טל כותב :

    מה שלומך?
    הבעיה שלי היא אם הפיסקה האחרונה…
    ההמלצה שאתה נותן לאנשים כותבים, לצערי יש המון מקצועות יפים וחשובים שאפשר לטעמך לתת להם את אותה המלצה. תעשו את זה בתור תחביב.
    בעייתי.
    תחביב זה נחמד אבל כישרון מתפתח מתוך התמקצעות, מתוך הדבר כדרך חיים.
    בעייתי בשבילי להסכים עם אמירה של קח משהו יצרתי ותעשה אותו בתור תחביב ולך לעבוד.

  • ניר כותב :

    פוסט מעניין, אבל בניגוד לאחרים בעיני הוא אופטימי. אני מניח שגם בעיני יערות הגשם שהעיתונים הם האויבים הגדולים ביותר שלהם זה אופטימי. העלמות המולים היא חלק מתופעה גדולה יותר שקורה עקב האינטרנט וזה העלמות המתווכים. הזכרת את לוחות המודעות, אבל גם הרבה דברים אחרים

  • למה בלוג « ספר חברה תרבות כותב :

    [...] המפרסמים לא באים.  חשבתי להרחיב בנושא זה, אך הקדימני  רן הר נבו שכתב פוסט מצוין המסביר את התהליך: קריסתם של הכותבים בשכר היא תופעה [...]

  • dota 2 כותב :

    Superb web site you have got here

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.