דף הבית » co.il, ושאר ירקות, כללי

J404

[ 6 בינואר 2012 | 10,517 views | 10 comments ]

1.
לא הייתי בתל אביב כשדפני ליף הקימה את האוהל הראשון ברוטשילד, גם לא כשהזעם תפס תאוצה ושינה לחלוטין את השיח. את הדרישה לצדק חברתי חוויתי מניו יורק, מחוייב להבלי היום יום, לתאגיד, מרותק אל המחאה החברתית דרך מסכי המחשב והטלוויזיה. יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, כשכבר היה ברור שמשהו יוצא דופן קורה ברוטשילד, מצאתי את עצמי משתעבד לפיד המתעדכן שלי בטוויטר, לסרטים שהעלו מפגינים ליו טיוב, לבלוגרים שמינפו את המסר, לשידורים של מאקו (נענע, הסטרימינג שלכם חרא), אפילו לפייסבוק. הפכתי לצרכן J14 אובססיבי, אין לכם מושג עד כמה. משהו במחאה הזאת, בשורשים התרבותיים שלה, בעובדה שהתרחשה מטרים ספורים מהבית האחרון שלי בתל אביב (ועוד ברחוב שאנשים חשוכים סימנו אותו כסמל של איזהשהו אסקפיזם דמיוני) – כל זה מילא אותי במין גאווה נטולת ציניות, ובעיקר בתחושת שייכות. אל כל הזעם הצודק הזה, הנהדר, שיצא החוצה בבת אחת ובעוצמה חיובית כל כך. אל האנרגיות המטורפות האלה. רציתי להיות חלק מזה, נואשות כמעט. ולא הייתי, לפחות לא פיזית.

את הנאום של צ'רלי ביטון בהפגנה הראשונה המאסיבית באמת, רק כדי לתת לכם קונטקסט, ראיתי בשידור חי עם שבעה ישראלים בסופשבוע על החוף בקונטיקט. בצהריים, במקום להיות בים, מצאנו את עצמנו יושבים על הספות בסלון ורואים את השידור דרך מסכים מיניאטורים של שני אייפונים. בטוויטר עדכונים שוטפים, חברים מסמסים מההפגנה, סצינה די סוריאלסטית. והרגשנו הכי קרוב לישראל שיצא לנו מאז שעברנו לניו יורק, הסכמנו כולנו. מהמסכים הקטנים ראינו סוף סוף את היפה הזה, המשמעותי, שגדלנו עליו והתגעגענו אליו.

אחר כך הגיע ספטמבר, ואבו מאזן, ועוד נאום 'מבריק' באו"ם, וגלעד שליט, וההקצנה מכל עבר, ומתיחות בטחונית שהשלטון כמו שש אליה, והמשכנו כולנו בשארית חיינו. את שדרות רוטשילד ראיתי חודש מאוחר יותר, מטופחת כשהייתה, אנינה וחולדאית להכעיס. כשניסיתי לחלוב סיפורים מחברים, לתהות לאן כל זה הולך מפה, קיבלתי בעיקר תחושה מאוד פסימית – מין ייאוש מוצנע והרגשה שבסוף היום, כשהעשן יתפוגג קצת, מה שהיה הוא שיהיה.

2.
פאסט פורווד לסופשבוע שעבר ולמאמר שפירסם בראד סטון, הכתב המוביל של 'ביזנסוויק', עיתון/אתר נחשב מאוד בארה"ב. המאמר מתייחס לציטוט מרתק של אריק שמידט, נשיא גוגל, שנשאל על תחושותיו כלפי התנועה הצוברת פופלאריות אדירה בארה"ב, Occupy Wall Street. "אצלנו בעמק (הסיליקון) לא מדברים עליהם בכלל, כי אנחנו פשוט לא סובלים מהבעיות האלה", הוא אמר בכנות מדהימה שהובילה ללא מעט תגובות מחוץ לתעשיה (וכמעט אפס בתוכה):

We live in a bubble, and I don’t mean a tech bubble or a valuation bubble. I mean a bubble as in our own little world…. Companies can’t hire people fast enough. Young people can work hard and make a fortune. Homes hold their value.

בועה, אומר שמידט. אנחנו, ההיי טק האמריקאי, מנותקים, אסקפיסטים, עסוקים בחלומות שאנחנו, בניגוד לשאר אמריקה, אכן יכולים להגשים – אמירה חריגה כל כך בתרבות עסקית שבה העשייה והפוליטיקה מנותקות זו מזו באופן מובהק וברור. מאז שהגעתי לפה ועד היום, אני כמעט ולא יכול להיזכר בשיחה פוליטית שניהלתי עם שותפים עסקיים שלי. זה לא מקובל. זיהוי פוליטי הוא פשוט לא חלק מחוקי המשחק, לא רלוונטי לעניינינו, נקודה. כל נסיון להעלות אותו, גם לא פורמלית, מזמין שתיקה. ולמי שגדל במדינה שבה הפוליטי והאני חיים בצמידות מוגזמת, הניתוק הזה עדיין מוזר.

תקראו את מאמר הפולואפ של מאט רוסוף מ'ביזנס אינסיידר', את ההתייחסות שלו לבועה בעמק הסיליקון, להודאה האגבית הזו של שמידט. מעורר מחשבה.

3.
בארבע השנים שאני חי פה למדתי לכבד לא מעט פרדיגמות אמריקאיות שנראו לי מטופשות בשנה הראשונה (השהיית שיפוט ,למשל), אני אחד האחרונים לזלזל בתרבות העסקית בארה״ב. אבל תפיסת העולם שבה לאדם שתי סביבות אתיות שונות – אתיקה בעסקים ואתיקה בחיים הפרטיים – מעולם לא הייתה מקובלת עלי. גם לא הנגזרת של אותה תפיסה שמפרידה באופן מוחלט בין כלכלה ופוליטיקה, כאילו היו חלבונים ופחמימות, נשים מנוגה וגברים ממאדים. ההפרדה הזאת, ההשלכות שלה, מקוממות אותי כל פעם מחדש.

כי בחיים, מה לעשות, הכל פוליטי. גם שתיקה. וכשהדרישה היא להפרדה מוחלטת בין הפוליטיקה לכלכלה, גם זו אמירה פוליטית. כי הרי, אם תחשבו על זה, אנשים שמנסים להפריד בין כלכלה לפוליטיקה הם אנשים שהכלכלה באה להם טוב, שהשיטה עובדת בשבילם והם לא רואים שום צורך לשנות אותה. אנשים שלא מוכנים להפריד בין הדברים, שיוצאים לרחוב כדי לחבר את המושגים לתפיסת עולם חדשה, הם אלה שהסיסטם מסבסד להם וזלין כדי להקל על הכאב שהוא מסב להם. הם עובדי הקבלן של הקפיטליזם.

"עובדי הקבלן של הקפיטליזם". דרור פוייר היה קורא לזה "הרהור".

4.
אז האם ההיי טק הישראלי שונה מזה האמריקאי? או שאולי גם הוא חי בבועה? המחשבה הזאת מלווה אותי כבר לא מעט חודשים. ומה בעצם שונה בין מה שאמר שמידט על עמק הסיליקון לבין רמת החייל את הרצליה פיתוח? במפגש של מנהלים ישראלים שנערך בניו יורק לפני כחודש, שאלתי אחד האנשים הבכירים ביותר בתעשיית ההון הסיכון בארץ, אדם מעורב חברתית, האם ההיי טק הישראלי ניתק את עצמו מהשיח הרחב יותר? האם אנחנו חיים בכוכב משלנו, זה
שאפשר להגשים בו חלומות? "לחלוטין כן", הוא אמר ללא היסוס, "הבועה קיימת, האדישות והתחושה שזה לא נוגע לנו. וחבל לי מאוד שכך". זאת גם התחושה שלי. אני מסתכל על המחאה ההיסטורית הזאת של הקיץ האחרון ולא רואה אף איש היי טק שהצטרף למאבק ונחקק בזכרוננו. בניגוד לאמנים, סטודנטים, ועדי עובדים, עיתונאים, תעשיינים, רופאים – ההייטק לקח מרחק בטחון מההמולה. לא לו היא. אנחנו ב-J404.

האם זה בכלל תפקידנו – יזמים של חברות סטארט אפ, מנהלים בחברות גדולות, אנשי קרנות הון סיכון, משקיעים – להשמיע קול? האם יש לאמירה שלנו ערך? אני לא בטוח, אבל נדמה לי שכן. ועוד נדמה לי, שהעובדה שאנחנו שייכים לכלכלה העולמית, הגלובלית והתחרותית יותר, ייצרה מרחק רגשי מהמצוקה הבלתי נסבלת של מעמד הביניים שאנחנו שייכים לו. ואולי מכיוון שאנחנו לא סובלים מהבעיות המהותיות במבנה הריכוזי של המשק הישראלי, שמצאנו דרכי עיקוף לקרטליזם, אנחנו משלים את עצמנו שמה שקורה בצד אחד של הכביש, לא מסוגל להשפיע על צידו השני. האם אנחנו באמת חיים בעולם מקביל ובלתי מנוצח? האם המאבק החברתי של הקיץ האחרון לא נגע גם בגורלנו?

5.
לפני כמה שבועות יצא לי, במקרה, לנהל שיחה ארוכה עם עיתונאי שאני מאוד מאוד מעריך. דיברנו על אינטרנט ומשם גלשנו לשיחה "על המצב", על המחאה, על ההשפעה שלה על החברה הישראלית, על יכולתה לשנות סדרי עולם. סיפרתי לו על המחשבות שמלוות אותי בנוגע ל'בועת ההיי טק' והוא בתגובה, השיב בניתוח שנראה לי קצת מוגזם אז, עד שקראתי את אריק שמידט השבוע, ומשם כבר לא הייתי בטוח.

"המחאה הזאת תצליח אך ורק כשהמעמד הבינוני-גבוה יצטרף אליה בכל הכח, קרי ההיי טק הישראלי", הוא אמר. "ואתם עדיין לא שם, אתם עדיין חיים לכם בקו הדמיוני של הרצליה-נתב"ג-ניו יורק-פאלו אלטו, מרגישים שכל הסיפור של המחאה צודק ברמה האינטלקטואלית, אבל לא ממש נוגע בכם. מה שאתם לא מבינים הוא שבסוף זה יגיע גם אליכם, שאתם לא קוסמופוליטיים כמו שנדמה לכם, שמצב הפוליטי, הכלכלי, הכל קשור. ויום אחד, כשגם ההיי טק הישראלי יתחיל להיפגע מהשיטה – עוד שנה, שנתיים, חמש – אתם תצאו מהלה-לה-לנד שלכם ותצטרפו במאות אלפים למה שאולי יהיה המסה הקריטית. היום הזה יבוא, אבל עד אז לאדישות שלכם יש מחיר. הבעיה היא שאתם עדיין לא אלה שמשלמים אותו".

6.
זה פוסט נטול מסקנות, נדמה לי. אני עדיין לא יודע מה זה אומר בדיוק לקחת חלק פעיל יותר במה שקורה סביבנו, אני רק יודע שכבר כמה חודשים זה מרגיש לי חשוב לדעת (וגם יש כבר כמה רעיונות). אני גם לא כותב את הפוסט הזה כדי לעמוד על המרפסת ולהטיף מוסר כשבלוריתי מתנופפת ברוח. קטונתי. אני רק מרגיש שהתעשיה הזאת, ההיי טק הישראלי, היא אחת שהציבור הרחב מסתכל עליה כחוד חנית של איזושהי חיוביות מהזן הנכון. זאת תעשיה של עשיה, יצירתיות, המון יוזמה, עבודה קשה. היא לא נשענת על תרגילים פיננסים מתוחכמים, אין בה פירמידות שלך תבין מי נגד מי ולמה, היא מייצרת ערך. ואם הקיץ האחרון, כמו שסבור המיעוט האופטימי, רק התחיל תהליך טקטוני ארוך טווח – הרי שעדיין לא מאוחר להצטרף ולהשמיע קול. כי הכל פוליטי בסוף היום. גם שתיקה.

_______________________________________________________

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading ... Loading ...

10 תגובות »

  • ליאור גימל כותב :

    אני לא יודע עד כמה זה מייצג, אבל יש לי לא מעט חברים שעובדים בהייטק, וכולם ללא יוצא מהכלל תמכו במחאה והיו פעילים ברמה כזאת או אחרת.

  • ran כותב :

    ליאור, רק כדי להבהיר (כי מאוחר פה ומחר עבודה) – ברור לי שרוב השכירים בחברות היי טק הגיעו להפגנות והרימו שלט. אני יודע שהעובדים שלי היו מאוד פעילים. אבל לא על זה אני מדבר. אני מדבר על בכירים התעשיה הזאת, אנשים שיש להם משקל, וגם חברות הייטק כחברות, לא כפרטים – מאלה לא נשמע דבר, לא נשמע קול ברור מהתעשייה, ממי שמוביל אותה והוא משלם מיסים מהותי במדינה הזאת. מקווה שהבהרתי יותר טוב. ל
    ילה טוב :)

  • רוני בר-אל כותב :

    רן יקר,
    זה פוסט נפלא ומדוייק להחריד. זה מן הראוי שלא תהיה שורה תחתונה. אין במסקנות וביעדים עסקינן כי אם בדרך. דעיכת המחאה היא עצובה ומייאשת, אני נתמכת בקולות המדברים על מזג האוויר החורפי (ומצב הרוח התואם) שמקשה לשמור על הרצף. מי יתן ועם בא האביב נחזור לרחובות ונתבע בשנית את ביתנו. להיות או לחדול, זו השאלה.
    לא יכולתי להסכים יותר- הכל פוליטי. מי שמרים עותק של ישראל היום ברכבת כי הוא בחינם, נוקט עמדה פוליטית. מי שקונה 4 ספרים במאה שקל בצומת ספרים, נוקט עמדה פוליטית. ומי שטומן ראשו בחול (או במסך ה-23" שלו) גם הוא נוקט עמדה פוליטית.
    יש עדיין בקרבנו את הקושי להבדיל בין פוליטי למפלגתי- זה היה מאוד ברור בשיאה של המחאה שנמנעה מיחוס מפלגתי (בחוכמה גדולה) אך הדיבור היה "לא פוליטית".
    אני מצטרפת לתקווה שעל אף האלטרנטיבות בהן הייאוש נעשה יותר נח, ירימו את הכפפה האנשים ששמים את ישראל על המפה הטכנולוגית, ויקצו ולו 5% ממאציהם לשים אותנו חזרה על המפה החברתית. בשביל עצמנו ולא בשביל מצעד המצאות או אקזיטים כזה או אחר במוסף סוף שבוע כלכלי. אז גם אתה תקרא לדגל ותאלץ להמיר את הסטרימינג באיפון לכיתות רגליך ברחובות העיר תוך כדי נשיאת לפיד/ שלט/ ילדה במנשא / כל התשובות נכונות. כמו שאלמה ואליה שרו "העם דורש צוות חברתי". ונאמר אמן.

  • אבשלום הנתן ביצקוב כותב :

    אולי אני ציני, או סתם לא מפרגן, אבל כמה מובילע התעשייה הזאת הם סאמת סעד שינוי. לא עדיף גדושי עובדים שיודעים שאין לי סיכוי התפרנסות מחוץ לתחום ? לא עדיף להחשב כמגזר המוביל, עם כל תחושת החשיבות והפינוקים הממשיים? עד כמה יש לאדם שמנהל קרן סיכון אינטרס לשינטי, ועוד יותר מכך קונטקסט לשינוי?

  • ran כותב :

    רוני נשמה, בשביל תגובות כאלה התגעגעתי לכתוב. באמת.
    אבשלום, כמו שאמרתי, לא בטוח שכולם רעבים לשינוי. מסכים

  • מישל כותב :

    כולנו חונכנו למריטוקרטיה, תהיה טוב ותתוגמל בהתאם. האחרונים שעדין מצליחים להתחבר למשוואה הזו, לא יהרסו אותה. הם הקורבן הקטן של האחוז האחד השליט, כדי לשמר את עצמו. קצת כמו לשלם מס סמלי או כופר לרשויות, לתרום קצת לצדקה ונדבנים כדי לטפח תדמית חברתית, כך תורמים קצת לעובדים המוכשרים, כדי שלא יתעסקו בהחרבת המבנה החברתי הקורס עליהם הם ממשיכים לשבת. אך עד מתי?

  • g pen herbal vaporizer snoop dogg double g series כותב :

    g pen herbal vaporizer snoop dogg double g series…

    J404 | רק רשת…

  • murray fighting chair sale כותב :

    murray fighting chair sale…

    J404 | רק רשת…

  • bulk note sale כותב :

    bulk note sale…

    J404 | רק רשת…

  • counterstrike כותב :

    The material is really interesting

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.