דף הבית » כללי, סטארט אפ

בלתי אקדמי בעליל

[ 26 באפריל 2012 | 13,575 views | 19 comments ]

1.
בסוף השבוע שעבר הזדמן לי לקחת חלק באחלה פאנל במסגרת כנס ה-MBA השנתי של סטודנטים ישראלים בניו יורק. בצהרי יום ראשון, מיד טאון מנהטן – פצחנו לנו בשיחה נלהבת ומלאת תשוקה על אינטרנט, יזמות, לימודים אקדמאים ומה שמקשר ביניהם. והקהל, שבדרך כלל בכנסים רק מחכה לדרינקים חינם של סוף היום, היה דווקא איכפתי, רצה לקחת משהו ממה שבאנו לומר, מהנסיון שצברנו כל אחד במסעו. דיברנו בפני משהו כמו מאה וחמישים תלמידי קולומביה, Yale, Harvard (שגם אירחה אותנו), Wharton, NYU וכו'. סיפרנו על הקמת חברות אינטרנט, על גיוס כספים, על דרך החתחתים שלא הרבה נוטים לדבר בה, על הקושי הגדול בלהיות מנכ"ל ישראלי בארה"ב, דברים כאלה.

ארבעה יזמים היינו: אדם סינגולדה, מייסד ומנכ"ל Tabbola (וגם חבר טוב); עידן כהן, co founder ומנהל המוצר של Boxee; יוני אסיה, co founder ומנכ"ל eToro; ואני. כולנו אוחזים בשנות השלושים מקצה כלשהו שלהן, החברות של כולנו בנות חמש, גייסנו למעלה מ-80 מיליון דולר במשותף, לכולנו משרדים בניו יורק ותל אביב, וגם אותם קשיים ורגעי אופוריה שחלקנו עם הקהל בהנאה גדולה.

בעובדה שאת הפוסט הזה אני דוחה כבר יותר מחודשיים מפאת חוסר חיים, נזכרתי לקראת סוף הפאנל, כשהמנחה שאלה אם יש לנו טיפים לסטודנטים בקהל שרוצים להיות יזמים, איזה קורסים אנחנו ממליצים להם לקחת וכיו"ב. נזכרתי כי התשובה לשאלה הצחיקה מאוד את הפאנל ואת הקהל בו זמנית, והייתה – איך נאמר – אירונית. כי אחרי שעה של שיחה (בכנס ה-MBA השנתי, אני מזכיר) התברר לכולנו שלשלושה מארבעת הדוברים – אדם, עידן ואני – אין תואר שני ומה לעשות, גם לא ראשון. ויוני, שהיה היחיד מארבעתנו שאחז באסמכתא אקדמית, ניסה למצוא מוצא דיפלומטי והגן בחן על הפקולטות למנהל עסקים באשר הן. אנחנו שתקנו והנהנו בנימוס. אנחנו וחוסר השכלתנו, כמובן…

2.
אז בואו נתחיל מההתחלה, מאיפה שהפוסט הזה היה ראוי להיפתח לפני חודשיים.

אין לי תואר ראשון.
אין. מה תעשו?
לא נסיך מרחביה.
לא אקדמאי.
לא סחבק.

שנה וחצי למדתי בפקולטות למדעי המחשב ופילוסופיה, ואף מרצה מעולם לא התעניין בי או אפילו ידע את שמי. מספר תעודת זהות וספרת ביקורת, זה מה שהייתי. לאוניברסיטת תל אביב מעולם לה היה איכפת ממני. אני, מצידי, זוכר היטב את התחושה שאם אני לא מחפש פה מקצוע קונקרטי, לא אמצא כאן שום דבר אחר (לא כולל הקפטריה בגילמן, כמובן). אז בגיל 27 האינטואיציה לקחה אותי לשיחה לקונית ואמרה, "אנחנו זזים, חמודי". וזזנו. למקומות אחרים. לא יותר או פחות טובים. אחרים. ועם הזמן התרגלתי לעובדה שאין לי תואר להתהדר בו (אפילו הוספתי את זה לקורות החיים שלי ועיתונאי אמריקאי אחד נורא השתעשע מזה פעם). וככל שהפכתי בסוגיה מאז הגעתי למסקנה שעבור הדרך שאני בחרתי בה, לא היה לאוניברסיטה הרבה מה להציע לי. שבעצם, גוף שמכין אותך להתמודד עם המערכת שבנה הממסד, לא יכול ללמד אותך לשבור אותו.

אז שיחררתי את הנושא, למען בריאותי.
אחרי המכירה של 5min גם אמא שלי שיחררה.

הדבר היחיד שעדיין מוציא אותי משלוותי הבלתי אקדמית בעליל, אם להיות כנה, זה שמונעים מאינדיוודואלים שהצליחו להגיע לאן שהגיעו בלי תואר להתקדם הלאה ללא חטוטרת על הגב ("אין להם תואר!", הם אומרים בטונציה קנטרנית של הדודה מלוד'ז, כאילו הודיעו לעולם שהמלך הוא עירום). אני לא יכול לסבול שהאקדמיה ושלוחותיה הופכות ללא יותר ממשגיחי הכשרות של הרבנות הראשית. תשאלו את יאיר לפיד איך זה מרגיש להפוך פתאום לטריפה…

3.
אז מה הסיפור עם יאיר? אני יודע שאני בא באיחור וכבר דיסקסנו את הנושא, אבל בואו נדבר על זה רגע כי אני לא מצליח להבין. הבן אדם התקבל לתואר שני ולדוקטורט בלי שעשה תואר ראשון. איזה שערוריה, אה? וגם חנוך מרמרי, שאמור היה לנהל את "בצלאל" בלי שקיבל הכשר מהרבנות. צקצקו נא בלשונכם ושלחו מכתב זועם למערכת. איזה מזל שיש לנו עיתון לאנשים חושבים שהצליח לסכל את מזימת השתלטות הבורים ועמי הארצות.

כל מהומת האלוהים הזאת שנוצרה, והאקדמיה שיצאה בחוסר נאורות להילחם למען נאורותה, לא מצליח להבין את זה. כי אם הצליח אדם לפלס לו דרך משמעותית מבלי שהוטבל על ברכי ההשכלה הגבוהה, אז מה קרה? ואם הצליח אדם, בדרכים עוקפות קוריקולום, לייצר ערך אמיתי בעולם? לא ראוי לו לממסד לגלות קצת צניעות ולהכיר באלטרנטיבה, אולי אפילו לבקש ללמוד אותה? ממה נובעת ההתעקשות הזאת לסמן על אנשים "איקס" בלתי אקדמי דמיוני? אוניברסיטת בר-אילן במקרה לפיד, דווקא החליטה לגלות פתיחות ולהכניס לשורותיה את הילד החורג. אבל העליהום הציבורי, והדיון בעל הצביון הדתי כמעט, הבהילו אותה. "החוקים", אמרו לה המצקצקים בלשונם, "התקנון, כוסאומו!".

4.
אז עשיתי ניסוי, כי הסוגיה נוגעת לי אישית כנראה, והלכתי בעקבות פוסט שכתב לפני שנתיים פרד וילסון, אחד ממשקיעי ההון סיכון החשובים בארה"ב ובלוגר בחסד. בפוסט מגלה ווילסון (שהשקיע בטוויטר, זינגה, פורסקוור, טאמבלר ועוד), שאחד המנכ"לים שלו נטול השכלה פורמלית. מופתע, הוא שולח מייל לכל המנכ"לים האחרים בפורטפוליו של "יוניון סקוור ונצ'רס", מתוך סקרנות בלבד, כדי להבין כמה מהם בעלי תואר ראשון. את התוצאות אפשר לקרוא פה. יזמים, מסתבר סטטיסטית, לא בהכרח מתחנכים באוניברסיטה.

אז החלטתי לעשות את אותו הדבר, רק בשכונת חיים שלי. ולפני חודשיים, בעקבות הלינץ' על לפיד, שלחתי מייל ל-13 מנכ"לים ישראלים שאני מכיר טוב מספיק ושבנו חלק לא קטן מחברות האינטרנט הכי מעניינות שיצאו מהארץ בשנים האחרונות – בתל אביב, בניו יורק, בסן פרנסיסקו. ושאלתי אותם, בשיא הפשטות, אם יש להם תואר. אם אין, ביקשתי גם את הסכמתם לפרסם את הסוגיה ברבים. כולם חזרו אלי עם תשובה. ועשרה מהם, מספר שהפתיע גם אותי, מעולם לא רכשו השכלה פורמלית. כולם גם הסכימו ברצון שאציין את שמם. אז הנה הרשימה השחורה לפניכם:

ירון גלאי – מייסד ומנכ"ל Outbrain, אחד הסטארט אפים הגדולים והצומחים ביותר בסצינה הישראלית, וגם מייסד Quigo שנמכרה ל-Aol בלמעלה מ-300 מיליון דולר.

אמיר אשכנזי – מייסד ומנכ"ל AdapTV, אחת מחברות הוידאו הגדולות בארה"ב, co founder ו-CTO של shopping.com, שנמכרה לאיביי ב-620 מיליון דולר.

אבישי אברהמי ("מי היה מקבל אותי הר-נבו, מי?") – co founder ומנכ"ל Wix המדהימה והצומחת בטירוף.

אבנר רונן (שמכר חברה לקומברס בעבר) ועידן כהן – מייסדי Boxee, שנלחמת בקרטל הכבלים האמריקאי, מנכ"ל ומנהל מוצר בהתאמה.

צביקה נטר וטל חלוזין – מייסדי Innovid, שמשנים את שוק פרסום הוידאו, מנכ"ל ו-CTO בהתאמה.

יוני בלוך (האיש והגיטרה) – מייסד ומנכ"ל Interlude הקולית להפליא.

אדם סינגולדה – מייסד ומנכ"ל Taboola, שאת המוצר שלה כבר אפשר לראות על העמוד הראשי של הוול סטריט ג'ורנל.

ערן גפן ("גם בגרות אין לי") – מייסד ומנכ"ל FanGager, שמשנה את הדרך שבה מפרסמים מנהלים fans ברשתות חברתיות, וגם מכר את סוכנות האינטרקטיב שלו בארץ ל"גדעון עמיחי".

רשימה מכובדת, לא? אנשים מעולים אחד אחד. באמת. כולם ביחד מעסיקים, להערכתי, למעלה מאלף שכירים בישראל ובארה"ב. כל אחד מהם פורץ דרך כלשהי בעולם. לעצמו ובעקיפין גם לדימוי של מדינת ישראל, אגב.

והאנשים האלה, החל מלפני כמה שבועות, פסולים מלקבל תואר שני ומעלה בכל מוסד אקדמי בישראל. הם לא ירצו בקורסים למנהל עסקים, לא יוכלו ללמד יזמות למשל, וגם לא לכהן בלא מעט תפקידים בסקטור הציבורי. ככה זה, אתם מבינים? זה לפי סעיף 4א' בתקנון.

תחשבו על זה לרגע…
לא נסחפתם קצת, אנשים חושבים?
לא נתקפתם באיזה פרץ עירית לינורי?

ומה אומרת הרשימה הזאת (אם היא בכלל אומרת משהו) על הרלוונטיות של האקדמיה בעידן הדיגטלי? האם מגדל השן שואף להמציא את עצמו מחדש או להגן על מערך השגחת הכשרות שבנה? ומה אומרת ההצלחה של יאיר לפיד על הצורך בלימודי תקשורת ב-2012? או הצלחתו של מרמרי על הצורך בלימודי עיתונות או ניהול? האם האוניברסיטה של ימינו היא הדרך היחידה להתקדם בחיים? האם היא רלוונטית מספיק? אולי. אני נוטה לחשוב שלא. ובכל מקרה, לא יכול להבין את הצורך העז כל כך לבטל את הישגיו של הבלתי אקדמי ולא להכיר בהם כרלוונטים לממסד היושב בקמפוסיו.

מאיפה כל האנטי הזה, תגידו?

5.
בסוף הפאנל במיד טאון, כשפילסתי את דרכי הביתה בין תלמידי MBA חמושים בדיפלומות, פנה אלי אחד הסטודנטים ושאל אם לדעתי הוא צריך לעזוב את הלימודים כדי להקים איזה רעיון ש"אוכל לי את הראש כבר חצי שנה!". שאלתי אותו מה משיגה לו התעודה והוא הסביר במספרים. דנו בפיננסים. שאלתי מה הרעיון והוא סיפר. אחר כך דנו בתשוקה. "זה זה מול זה", הוא אמר בסוף, והנהנתי ואמרתי שאני באמת לא יודע לתת תשובה, שהשאלה קשה.

כי תואר ראשון ושני ושלישי נראים לי כמו דבר נפלא ונהדר וחיוני. נראה לי חשוב להבהיר את זה. אני רואה את עצמי כאדם לומד ומעריך מאוד אנשים לומדים, בכל מסגרת שבחרו ללמוד בה. אבל גם מעבר בין מסגרות של עשיה הוא בעיני תהליך של הפריה. ושום דבר לא מאוד מסוכן בו. יזמים וקרנות הון סיכון, למשל, מתחלפים ביניהם כל הזמן כדי להשתפר. גם גופים פיננסים או אנשים סקרנים בכל מיני שלבים בחייהם.

וכדור הארץ, תאמינו או לא חברי האקדמיה, שום דבר לא קורה לו.
הוא ממשיך להסתובב על צירו ביציבה מופלאה.

=================================

.

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (1 votes, average: 5.00 out of 5)
Loading ... Loading ...

19 תגובות »

  • יהונתן כותב :

    אתה צריך לכתוב יותר; אבל זה רק הפולני שבי מתבכיין.

  • העלמה עפרונית כותב :

    ההבדל בין האנשים שציינת לבין לפיד, הוא שהם הגיעו להישגים מוכחים. הישגים שבשמם יזמינו אותם – אם יזמינו אותם – לדבר בפקולטות על הנושאים בהם הם מבינים. אני לא מכירה אישית אף אחד מהשמות שהזכרת, אבל אני יכולה רק להניח שאף אחד מהם לא מתיימר להיות בעל הישגים אקדמאים (וכן, כאמור, יכול לנפנף בגאון בהישגים אחרים, מרשימים באותה מידע ואף יותר). כמו שזה נראה לי מגוחך לתת לדר' לספרות לנהל חברת סטארטאפ רק כי הוא הוכיח מסוגלות אקדמית (שדורשת יכולות מסוימות), כך נראה לי מגוחך לתת ליזם מוצלח או סופר מוכשר לכתוב דוקטורט רק כי הוא הוכיח מסוגלות ספרותית, יזמית או טכנולוגית.
    תואר אקדמי מעיד על יכולות אקדמיות לא יותר, לא פחות. כמו שצריך לקחת אותו בערבון מוגבל כשבוחרים אדם לתפקיד מסוים, כך צריך להבין שלא כל אדם שמוצלח בתחומי העיסוק שלו, יהיו אשר יהיו, מחזיק גם בסט היכולות והכישורים עליהם מצביע התואר "דוקטור".

  • אני כותב :

    מצד שני כשהחברות הללו מפרסמות מודעות דרושים אז תמיד תופיע הדרישה לתואר רצוי מאוניברסיטה נחשבת ומומלץ בהצטיינות…זה לא סוג של צביעות?

  • איציק כותב :

    גם בתעודת זהות שלי הלכה לזמן מה לאחת הפקולטות הפלצניות בתל אביב, מה שלא ציינת רן זה שכמי שמכיר היטב את רוב המנכ״לים שהזכרת, רובם עברו איזה שהוא שלב של הכרה והכנה, אם לא באוניברסיטה אז בצבא. בארה״ב ההשכלה האקדמית בתואר ראשון ובעיקר שני היא הכרה ביכולות שלך, יצירת מעגל חברתי של דומים לך וקצת כלים ניהוליים בדומה למה שרובנו קיבלו ביחידות הטכנולוגיות או המובחרות של צה״ל

  • ran כותב :

    יהונתן, מלא תודה. אני מגביר קצב :)

    לאני – לא מעט מהעובדים של אינם אקדמאים וזה בפירוש לא תנאי כניסה לעבוד אצלנו. לפעמים נסיון מהווה תנאי, תלוי במה אנחנו מחפשים. בכלל, כשאני מחפש אנשי מוצר ותוכן (לא מתכנתים), לא מעניין אותי איפה הם למדו. אני רוצה לראות את הנוכחות האינטרנטית שלהם, איזה אתרים הם אוהבים וכו׳. אני משוכנע שרוב האנשים שהזכרתי למעלה נוהגים באופן דומה.

    עלמה – כתבתי את זה במקום אחר ואני אכתוב שוב: השנאה ללפיד קצת מעוורת. האיש מבין תקשורת, עשה כמה דברים בחייו בתחום, השלילה המוחלטת של פועליו מידיה יותר על מבקריו מעליו. והוא לא איש ספרות בעולם של סטארט אפ, אין לי ספק שהוא יכול לכתוב דוקטורט טוב פי אלף מלפחות חצי מה״מסוגלים אקדמית״ שעשו תואר ראשון.

    איציק, מסכים. צבא זה לימוד, התנסות זה לימוד, לא אמרתי שכל הרשימה הזו לא עברה הכנה. היא בפירוש כן. רק אמרתי שלאוניברסיטאות אין מנדט יחיד להכין אנשים להמשך הדרך ומצער לראות את ההתבצרות שלהן בעברן. בטח ובטח בעולם הדיגיטלי שהן לא מצליחות להתאים את עצמן אליו  

  • העלמה עפרונית כותב :

    אבל רן, הקריטריון לדוקטורט הוא לא השאלה אם יש לך תואר ראשון (שאני מסכימה שהיום לא בהכרח מעיד על מסוגלות אקדמית בכלל, או מ"א גבוהה בפרט), אלא אם יש לך תואר שני עם תזה. כלומר, אם הוכחת בעבר נסיון מחקרי "קטן" (שהוא לא כל כך קטן). היכולות הנדרשות לשם מחקר הן גם יכולות כתיבה, הן בהחלט לא רק יכולות כתיבה. מספיק לקרוא את הפוסטים של הבלוגרים-הדוקטורנטים (וגם של אנשי התזה, בעצם) ואת ההתמודדויות שלהם כדי להבין את זה.
    כתבת: "השלילה המוחלטת של פועליו מידיה יותר על מבקריו מעליו" – אבל זו בדיוק הנקודה שלי. אני לא שוללת באופן מוחלט את מה שהוא עושה, אני פשוט טוענת שהנסיון והכישורים המוכחים שלו הם לא הנסיון והכישורים הדרושים לשם כתיבת דוקטורט (או ביצוע טיפול רפואי). כתיבת עבודה המזכה בתואר דוקטור היא יותר ביצוע מחקר מאשר כתיבה.

  • gil Avnimelech כותב :

    שתי תגובות לפוסט.
    1) קיצור תולדות האקדמיה. מטרת האקדמיה היא מחקר הוראה והכשרה נוספו רק לאורך הדרך בעקבות לחץ של הממשלות ותעשייה.
    2) בהרבה דברים תגלה שההכשרה הפורמלית או ניסיון נצבר מיועדת לבינוניים ולטובים אבל למצטיינים באמת זה מיותר. לדוגמה: בממוצע יזם שכבר הקים חברה בעבר מצליח יותר מיזם בפעם הראשונה אבל סיפורי ההצלחה הכי גדולים בעולם הם של יזמים בפעם הראשונה (ראה גוגל, אפל, מיקרוסופט, פייסבוק, צ'ק פוינט, …)

  • galit_p כותב :

    אלה שני מסלולים שונים. לא מפתיע שהאוניברסיטה לא בהכרח מגדלת יזמים.
    אנשי עסקים ואנשי מקצוע בכלל יכולים ומוזמנים להרצות באוניברסיטאות, אבל הם לא יכולים להשתלב אוטומטית בקריירה אקדמית על סמך הישגים לא אקדמיים. זה די הגיוני, לא? בדיוק כמו שבכיר באקדמיה לא יכול להתמנות אוטומטית למנכ"ל חברה עסקית על סמך הכישורים האקדמיים שלו.

  • מיכאל כותב :

    אני אוחז בדוקטורט. השימוש העיקרי שלי בתואר המפואר הוא ביום הורים של אחד מילדי כשהמורה פונה אלי בהתנשאות בתואר מר…. מיד אני מתקן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים – ד ו ק ט ו ר. דוקטור! לא מר אלא דוקטור הבנת?

  • Eran כותב :

    תואר הוא דבר נהדר אם הוא נעשה באמת כדי ללמוד. רוב אלו שעושים תואר בוחרים את התואר ואת מקום הלימודים לפי השכר שהם יוכלו לקבל כשיסיימו ופה הבעיה כי יש פה "חסם יזמי" מאוד גדול, היזמות במצב כזה הרבה יותר מסוכנת ולוותר על משרה מכניסה לטובת הרפתקה יזמית זה דבר מאוד קשה.
    בקיצור, מצד אחד תואר יכול לתת אחלה כלים להתחיל את החיים המקצועיים, מצד שני, יזמות זה ביצים, תואר בדר"כ מסרס…

    אבל אם כולם היו יזמים, גם היינו בבעיה, לא?

    יאללה קדימה

  • כנרת כותב :

    קודם כל מצטרפת לטרוניה של יהונתן מלמעלה.

    ואחר כך עוד שני דברים: האחד, בעיני כדאי ללמוד, כדי להיות רחב אופקים. זה הכל. כדי ללמוד מתודולוגיות של למידה ומחקר. נכון, אפשר לבקר את הממסד וגם צריך, נכון, אפשר לעשות את זה גם לבד. אז מה. שנים ייעצתי למי ששאל איך להשתלב בעיתונות לא ללמוד ב"כותרת" אלא להקדיש את כל הזמן שיש לו לעבודה בתכל'ס, גם כקשב או מתקתק כרוניקות במקומון, וללימודים, אבל שאינם "כותרת", אלא לימודי פילוסופיה או פסיכולוגיה או קולנוע.

    ושנית, מותר לי לא לרצות לרוץ מרתון, או ספרינטים או כמו במקרה הקיצוני שלי – לא לרצות לרוץ גם אחרי אוטובוס ולא להיות מסוגלת לרוץ גם אם חיי תלויים בזה. זה לא פוסל אותי מלהיות, סתם בשביל הדוגמה, כותבת טובה או יועצת ארגונית משובחת. אבל אני לא צריכה לצפות מאיגוד רצי המרתון למנות אותי למנכ"ל של כבוד. ונכון, חשוב שהאקדמיה תפתח את אזניה, לבה ושעריה כלפי עוד סוגים של אורגניזמים חוץ מאלה שהיא מגדלת בבית הגידול המאוד מסויים שלה, אבל אם כבר מדברים, בשנים האחרונות האקדמיה לא רק שאינה נועלת שעריה, אלא פותחת אותם רחב, ולמעשה מתרפסת, בלית מלה מדויקת יותר מזו, בפני בעלי הון ומצליחנים אחרים, מפנה להם במות לטקסטים (מדוברים) שהיו יכולים להופיע בכפולת צבע במוספי הכלכלה, שאין כלום בינם ובין ידע שיש לו משמעות אקדמית כלשהי.

  • כנרת כותב :

    ורק עכשיו ראיתי את ההתייחסויות הפייסבוקיות, ורגע קודם תהיתי מה משמעות העובדה שכל חברי הרשימה המפוארת גברים המה (סליחה. גברים-גברים המה).

  • ran כותב :

    מיכאל (סליחה, ד"ר מיכאל), גיל, תודה על התגובה.

    גלית, מרצים גדולים הופכים לשופטים בלי נסיון במשפט. לאנשי עסקים ללא ניסיום בפיתוח. הנסיון הנצבר שלהם מהותי מאוד בחוץ, לא מסכים עם הקביעה. יש כיוון אחד שבו זה עובד, ויש כיוון שבו הרבנות עומדת על רגליה האחוריות. רק אומר…

    ערן, מה שמסרס בתואר זה שהוא פותח דלתות שמגיעות בעקבות הלימודים. אז להשקיע כמה שנים במשהו ואז לזרוק, זה מסובך. ד"ש חוץ מזה :)

    כנרת, מסכים עם כמעט הכל. רק שאלה – אם אדם מצליח במרתונים בלי תמיכה והכוונה של האיגוד, גם הוא פסול להיות מנכ"ל?
    (ולנושא הפמיניסטי, לא יכול לקחת אחריות על זה שלא מספיק נשים ממנכ"לות חברות היי טק. זאת משמעות הרשימה, אבל בואו נשאיר את שאלת האחריות לפעם אחרת…

  • Avishai כותב :

    Just to add some fire to the post, I want to write something

    even more Michael J, the ex COO of Skype always says
    "Don't hire anybody with an MBA"
    the reason people learn it is not to do something exciting in life, but to earn a lot of money as they get a cool Diploma, and when they join your company, those are the values they will bring with them

    I have to say, that I did not follow his advice but from my experience
    in 90% of the times, he was right

  • כנרת כותב :

    אה, תודה על שאלת המרתון. עכשיו הבנתי איפה אנחנו חלוקים.

    כמו שאני רואה את זה, תפקיד האקדמיה איננו ללמד את האנשים להצליח. הוא להקנות ידע ומיומנויות חשיבה וניתוח (זה שבשנים האחרונות היא מתבלבלת קצת זה עניין אחר).

    כך שמי שלא מעוניין בדרך החשיבה האקדמית – שהיא ספציפית ביותר, ולחלוטין לא כוללת מונופול על החכמה או על ההצלחה בחיים – אין שום בעיה, רק מה פתאום לתבוע את זה בשלב מאוחר יותר בחיים.

    ודווקא לא התייחסתי כל כך לסוגיה הפמיניסטית כאן, אלא לשאלת הקבוצתיות. כמו ששאול כתב למעלה בהתייחסות הפייסבוק שלו, לאקדמיה יש תפקיד מכריע בסוציאליזציה למקצוע וביצירת קשרים. חלקכם עשיתם את זה בצבא, משם, אגב, נשים דווקא לא מנודות (מה שחוזר לתמיהתי הקודמת, למה הן לא ברשימה), אבל ייתכן שנשים זקוקות למסגרת יותר מוצקה כדי להתחבר ולהתחברת.

  • tsoof כותב :

    כמה הפוסט הזה מוצדק! אבא שלי, שערך עיתון בישראל, עבר בעצם על החוק. בחוק כתוב שעורך עיתון חייב להיות בעל תעודת בגרות. אבא שלי, הנפל, עף מבית הספר בסוף י"א.

    גם לי אין תואר. אני מלמד כתיבה בארגונים ציבוריים ובחברות עסקיות. אני נתקל בבוגרי תואר ראשון, שני ושלישי, דוקטורים ופרופסורים (אפילו ערכתי כמה ספרים של כאלה) שלא הייתי נותן להם לכתוב פתק. זה לא אומר שאני חכם במיוחד. זה אומר רק שהתמקצעתי בתחום הזה במסלול אחר. האמת היא שאני גם מכיר לא מעט אנשים שלמדו כתיבה באקדמיה ומוצא שהם לא קריאים בעליל. כלומר: אולי הדרך שבה האקדמיה מעבירה את התורה הזו היא לא בהכרח הטובה ביותר.

    בקיצור, אני מסכים לגמרי שגם האקדמיה צריכה להסתכל לפעמים החוצה, ולבדוק מה יש לה ללמוד מאנשים שלא עברו דרכה.

    וכרגיל רן, אתה כותב נהדר. או במילים אחרות: גם יזם, גם אקזיט, גם יודע לכתוב. עינינו לא צרה. תמות.

  • אילאיל כותב :

    רן, אני מעתיקה לפה תגובה שכתבתי לקובייקו בפייסבוק, כי היא נראית לי חשובה מספיק בשביל לחזור עליה פה, מה גם שאני רבע פולנייה, ואני נוטה לחזור על עצמי.
    אני חושבת שמה שאתה אומר נכון לתחום מאוד צר – עולם היזמות והסטרטאפים, ועבור מי שאינו מתכנן להיות שכיר. עבור שאר האנשים, שמרכיבים יותר מ90% מכוח העבודה, זה לא נכון בכלל. אפשר להצליח ללא לימודים אקדמים, אין ספק בקשר לכך, יחד עם זאת, לימודים אקדמים הם בעלי פוטנציאל ללמד אותך כלים שלא היו לך לפני כן. ישנם מקומות עבודה שיעדיפו לקחת בוגרים מצטיינים מכל תחום, פשוט בגלל מה שהמצויינות בתואר מצביעה עליו. בעולם בו קיימים מאות אנשים הנלחמים על כל משרה פנוייה, תואר יכול להיות עוד כלי שעוזר לך לעבור את הסינון. אני לא חושבת שמי שמסיים תואר מצפה להתחיל לקבל משכורת שש ספרתית בחודש הראשון. אני חושבת שאנשים עושים את זה בשביל שתהיה להם מקפצה טובה יותר להתחלת החיים, ומשהו בטוח להשען עליו בהמשכם. אגב, אני בכלל חושבת שהבעיה היא שאנשים הפסיקו ללמוד תארים שהם לא כלכלה/מינהל עסקים/משפטים. מעטים הדברים שאני מודה עליהם כמו חמש השנים בהם למדתי היסטוריה, ובעולמנו האידיוטי – מעטים הדברים שאנשים מעריכים פחות.

  • האקדמיה בעידן הדיגיטלי « עסקי אוויר כותב :

    [...] את הפוסט הזה. ערב מדע על הבר שנערך ב29 לחודש בת"א, פוסט מצוין של רן הר נבו על "מגדל השן האקדמי" ומייל מאמא שלי שביקשה שאעזור [...]

  • דורי אדר כותב :

    הי רן. הפוסט שלך עורר בי המון עצבים על מה שאתה מכנה "מגדל שן" ואני קורא לו מבצר חשוך מתקופת ימי הביניים. כ כך עצבן שכתבתי על הנושא גם אני.
    http://airbizdotorg.wordpress.com/2012/05/02/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%92%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99/
    תודה על ההשראה

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.