דף הבית » co.il, דוט קום, כללי

על אנשים וצינורות

[ 28 במאי 2013 | 9,444 views | 8 comments ]

.

"כל מה שנמצא בעולם כשאתה נולד הוא נורמלי, רגיל, והוא חלק מהצורה שבה העולם עובד. כל מה שהומצא בעולם כשאתה בין גיל 15 לבין גיל 35, הוא דבר חדש ומרגש ומהפכני, ואתה כנראה יכול לעשות ממנו קריירה. כל מה שהומצא בעולם אחרי שאתה בן 35, הוא נגד הדרך הטבעית שבה הדברים עובדים"
(דאגלס אדאמס)

1.
צנרת. כל העניין הוא שמחליפים פה צנרת. אם אתה לא מבינים את זה, אז אתם פשוט לא מבינים את זה. אבל אם אתה מבינים את זה, אז התמזל מזלכם להבין את זה בזמן. אם אתה מבינים את זה, שאפשר להחליף צנרת, משהו בכם מתמלא תשוקה כנה. זה כל היופי באינטרנט, מבחינתי, שהוא מחליף את הצנרת של העולם. שהוא מאפשר לבעוט לקיים, השמנמן, המדושן, בול איפה שצריך. אני תיכף אסביר בדיוק למה אני מתכוון, אבל אני אתחיל הפעם מהשורה התחתונה של הפוסט הזה: כשאתה רואה את הגישה לצנרת החדשה, כשאתה יודע שאתה יכול להיות חלק מהותי ממנה, אתה כבר לא יכול לחזור אחורה. יותר מזה, אתה מתמלא ברגשי תודה, כי אתה מרגיש חתיכת פוקסיונר…

2.
הגיע אלי בסוף השבוע "7 ימים". איכשהו הגיע אל הספה שלי, זה לא קורה הרבה (אני קורא עיתונות כתובה רק כשאני מבקר בארץ. עיתונות ישראלית אלקטרונית אני קורא לפחות פעמיים ביום). בכל אופן, סקרן אני פותח את הגירסה הצנומה האמריקאית, והטקסט הראשון שנחות עליו עיניי הוא הטור השבועי של רענן שקד. אני אוהב את הכתיבה של שקד, אז צולל פנימה. והטור הזה – "קדימה להיי-טק" שמו – אחרי שאני מסיים לקרוא אותו, הוא מגרד לי קצת במצח, ואני יודע שאני לא מסכים איתו, ולא אוהב אותו, אבל גם מבין באותה נשימה מדוע נכתב.

הייתי שמח לתת כאן לינק לטור של שקד, להמתין רגע כדי שתקראו אותו ותחזרו אליי, אבל אני לא יכול. אני לא יכול כי גוף התקשורת הגדול בארץ, "ידיעות אחרונות", לא מעביר את התכנים הכתובים שלו לרשת, לא מערבב בין צנרות. ב"ידיעות אחרונות" כותבים תוכן מסוג אחד לקוראים בנייר, ותוכן מסוג אחר לקוראים במסך (שזה חלק מהעניין, רענן, באמת, אתה כותב לנייר בלבד והאינטרנט אפילו לא יכול להתווכח איתך כמו שצריך).

אז מה שרענן שקד כתב, אם לנסות לתמצת את הטור כולו לשורה אחת, זה שהוא שונא את האינטרנט. שהוא שונא את האנשים "האובר-מוערכים" שעושים אותו. שהוא שונא את העובדה שזה החלום החדש של האמא היהודיה. שהוא שונא את תרבות העבודה בהיי-טק הזה. שהוא שונא את "פס הייצור של המהפיכה החדשה". שהוא שונא כי לא מייצרים שם שום דבר ממשי. שהוא שונא כי הוא לא מצליח להבין את הערך שמייצרת אפליקציית שיתוף תמונות בעולם. שהוא שונא את החברה שלנו שמתמחרת את הערך הזה ללא כל פרופורציה. שהוא שונא את מכונת האלגוריתמים הדיגטלית הזאת, שמנכשת מהעולם כל פיסת עשב רומנטי.

רענן שקד כתב שהלך עלינו, ההיי-טקיסטים, שרדודים אנו, שאנחנו סוגדים לטכנולוגיה-שמכנולוגיה שקוברת תחתיה את כל מה שזז: כותבים, מוזיקאים, סופרים, בעלי מלאכה. הוא כתב שהאינטרנט שודד את האנושות מנכסיה, לא פחות, ו"שהאנושות צריכה, מבחינת האינטרנט – כלומר מבחינתה – לקבל את זה ללא תמורה. ושבעלי המקצוע יתפגרו, או יסכימו לעבוד תמורת כלום. או ימצאו לעצמם מקצוע אחר, עדיף באינטרנט".

חתיכת לינץ' מהגיהנום. תודו.

3.
ישבתי על הספה בניו יורק, קורא את רענן שקד משפד לאנשים כמוני את הצורה ב-"7ימים", התנ"ך של פעם, ולא הצלחתי להבין אם הוא באמת בעניין של להמית אותנו בתליה או רק משחרר קיטור. חשבתי על איך תמיד זה ככה, פעם בשנה-שנתיים מגיע נציג משלחת רבני העיתונות הכתובה – נחום ברנע, בן כספית, רענן שקד, ארי שביט, יו ניים איט – ומטנף איזה טור עסיסי על האינטרנט השטחי להחריד הזה, ימח שמו.

אבל "האינטרנט הזה" – הגדול, האלים, המנצח – הוא בסך הכל צנרת, רק צנרת, ואת זה בדיוק הרבנות של העתונות הכתובה מפסידה. האינטרנט אין לו צורה, או נשמה או אופי או חברים משלו בפייסבוק. בואו נסגור את זה אחת ולתמיד: האינטרנט הוא לא בן אדם, בסדר? הוא צנרת, זה הכל, צנרת שהומצאה בשלהי המאה ה-20, בדיוק כמו כל הצנרות האחרות שהומצאו לפניה בהיסטוריה: פסי הרכבת, מערכות הכבישים, הרדיו, התעופה, הדואר, הדפוס, הפקסימליה, שידורי האנטנה, הכבלים, הטלפון האלחוטי. כולם צנרות חדשות לזמנן, ששינו לחלוטין את איך שהעולם מתקשר עם עצמו. ועל גבי הצנרות האלה נבנו אלפי עסקים חדשים ונחרבו מאות. אני יודע שזה נשמע לקוני קצת, אבל זה כל הסיפור.

קחו את גוגל, לדוגמא, אחת מהחברות הראשונות שהפכה לאימפריית אינטרנט. בגוגל הבינו שאפשר לפתוח צנרת חדשה של אינפורמציה, דרך אחרת לצרוך ידע. גוגל לא ייצרה תוכן, היא יצרה צינורות חדשים – ויעילים, ומעולים – בהם הצרכן עם השאלה הדחופה מתחבר תוך שניות אל האתר עם התשובה הנחוצה. זה היה החידוש. לא עוד 24 כרכים של בריטניקה בספריה, לא עוד מילון אבן שושן, אלא Google.com – מערך חדש ומשוכלל של צינורות בין הצרכן אל האינפורמציה. בדיוק אותו מערך חדש שהמציאו Amazon ו-Ebay בתחום הקניות, בדיוק אותה מהפיכה שיצרה פייסבוק בתחום החברתי. צינורות חדשים שעוזרים לחבר אנשים – בדרך כלל בצורה יעילה יותר – כדי לקיים סוג אחר של תעבורת מידע.

לפני שבועיים, אם לקחת דוגמא יותר אקטואלית, הודיעה עיריית ניו יורק שהיא תמשיך להילחם בפלטפורמת שכירת הדירות לטווח קצר, Airbnb. אם אתם לא מכירים את Airbnb, כדאי שתכירו, זה כנראה הסטארטאפ המעניין והמהפכני ביותר שקיים כיום. זאת חברה שמציעה לבעלי דירות להשכיר אותן לתיירים, בין אם בזמן שאתם לא נמצאים בדירה או אם אתם רוצים להקדיש את הדירה למטרה הזאת בלבד. תוך פחות מארבע שנים, הפכה Airbnb לאלטרנטיבה אמיתית – ומצויינת, אם יורשה לי לאמר – לתעשיית בתי המלון. החברה מסכנת הרבה מאוד משרות "מסורתיות", אבל יוצרת על גבי הצנרת שלה מערך תעסוקה אלטרנטיבי של עסקים קטנים. בעלי המלונות בניו יורק – אלה שיש בכיסם כדי לנסות שהדברים יישארו כפי שהם – התאגדו ושכרו גדוד של לוביסטים כדי לנסות ולהוציא את Airbnb מחוץ לחוק. בינתיים זה עובד להם, חלקית. תהליך זהה, אגב, עובר גם על חברת Uber (גט-טקסי האמריקאית), שנתקלת בלוביסטים רבי עוצמה שנשכרו על ידי איגוד נהגי המוניות בעיר שמנסה להפוך את השירות שלהם ללא חוקי. אותה השיטה. אותו השימוש בכוח כדי לעצור את הדימום.

בעלי העסקים המאויימים (תמיד לטענתם "על ידי האינטרנט", אף פעם לא על ידי אנשים מוכשרים שמשתמשים בצנרת החדשה כדי להוות אלטרנטיבה), בדרך כלל תאגידי ענק עם כוח עצום היכן שצריך, נלחמים בברוטליות כדי להנציח את מערך הכח שבנו. וכשזו המלחמה שאתה מנהל, בין אם אתה בריטניקה, ידיעות אחרונות, Hot, סטימצקי או תעשיית המלונות והמוניות בניו יורק, בסוף אתה תפסיד. הצנרת החדשה תייתר אותך.

4.
אני לא יודע בני כמה אתם, אבל אני רוצה להזכיר לכם שפעם, לפני מיליון שנה, העולם התקיים בשלווה גמורה ללא טלפונים סלולאריים. בחיי. לפני עשרים שנה, תקוע שבתות על גבי שבתות בבסיס חצרים, אני זוכר את עצמי עומד בתור של שעה לטלפונים הציבוריים של הבסיס, כרטיס טלכרד בכיס. אחר כך הגיעו הסלולאריים, ותוך פחות מחמש שנים לכל אחד מאיתנו היה כזה. האימוץ המהיר הזה של הטכנולוגיה היה נושא לדיון, רגע של מחלוקת. המצדדים חשבו שזה נורא מגניב שפתאום אפשר להשיג את מי שרוצים, מתי שרוצים, איפה שרוצים. המקללים חשבו שזה הורס את העולם ואיך אפשר לשבת בבית קפה ביום שישי ולנהל שיחה של חברים, כשהשטן הזה לא מפסיק לצלצל. אם אתם מבוגרים מספיק, אתם וודאי מחייכים בנוסטלגיה אל הימים האלו, לפליאה המטורפת הזאת של להתקשר למישהו ולשאול אותו "אז איפה אתה?". אבל אם אתם צעירים מספיק, זאת בטח הפעם הראשונה ששמעתם שהיה בכלל ויכוח כזה. והוא בטח מצחיק אותכם נורא.

צינורות חדשים שמשנים את התקשורת האנושית מעוררים ויכוח, הם חולקים על הדרך שבה ניהלנו את הדברים בשלווה גמורה עד להגעתם. מכאן גם האנטגוניזם לפייסבוק, או לטוויטר או לאינסטגרם. הם משנים את השיח, את המובילים של השיח, את סדר הדברים בו הוא מתנהל. וכך, בזמן שרענן שקד נחרד ממחירו של מוצר "שמאפשר לאנושות לתעד את כפות רגליה, את החמודים שבחתוליה", אני נפעם מהאפשרות לשמור – בעזרת אינסטגרם – על קשר אינטימי ורציף עם החברים הכי טובים שלי בארץ, ללוות את גדילת הילדים שלהם, להכיר את העולם שהם מבלים בו.

כי ככה זה עם טכנולוגיה, אנשים מקנים לה סגולות אנושיות ושוכחים שהיא רק המאפשרת. בני האדם, ורק הם, מחליטים איך וכמה להשתמש בה.

5.
גם רענן שקד שייך לצנרת. וותיקה יותר, מבוססת. הצנרת של רענן שקד מורכבת מיצרני תוכן ואנשי מכירות ומכונות דפוס ומשאיות הפצה ומערך מנויים ומוצר מוגמר בצורת נייר עיתון. וכן, זאת צנרת שמאבדת את המודל העיסקי שלה בלי שעדיין קם מודל מוצק שיחליף אותה. זאת טרגדיה לאחדים, צודק שקד במיליון אחוז, אבל גם הזדמנות לאחרים. על גבי האינטרנט מתחולל שינוי. זאת הדמנות לזוג חברים שלי שפתחו בניו יורק עסק חדש ומדהים על גבי הפלטפורמה של Airbnb, זאת הזדמנות לנהג ההוא שהסיע אותי לנתב"ג לפני כמה חודשים אחרי שב"קסטל" התייחסו אליו חרא אבל הגולשים מתים עליו ב'גט טקסי' והוא מנצח על ידי נתינת שירות. זאת הזדמנות ליוצרים ומוזיקאים שיכולים להשתמש ביו טיוב כדי לעקוף את חברות התקליטים ולהרוויח מהופעות (שהיו, תתפלאו, המודל העיסקי של תעשיית המוזיקה לפני שהמציאו את הדיסק ואת קרטלי המוזיקה). זאת הזדמנות לאמנים רבים שבנו את העסק שלהם על גבי הפלטפורמה של Etsy והצליחו ליצור עסקים רווחיים. זאת הזדמנות ליצרני התוכן שאינם מעוניינים לעבוד כל חייהם עבור המערכת של רחוב מוזס. הטרגדיה היא אינה טרגדיה של האדם היוצר הנרמס לרגלי האינטרנט, כפי שמתאר אותה שקד, היא הטרגדיה של האדם היוצר בפלטפורמות שאינן מסוגלות להתחרות יותר. בואו נשים דברים על דיוקם.

ולא, אין שום דבר נעלה מבחינה אנושית בצנרת החדשה, היא אכן לא קודש הקודשים. אבל היא עדיין ביטוי להתקדמות הטכנולוגית של המין האנושי, וככזאת, הרבה פעמים היא גם מווסתת את ההון ואת המידע בצורה טובה והגונה יותר. אני באמת מאמין בזה. ורק עם דבר אחד אני לגמרי מסכים עם רענן שקד: אין שום צורך בגלוריפקציה של "האלה מההיי-טק", לרוב מדובר באנשים שהתמזל מזלם לרכב על הגל הנכון בזמן הנכון (כמו שכל אם יהודיה מאחלת לבנה). לא צריך להשתגע, צודק, אבל גם לא לתעב ולעשות דמוניזציה. זה כבר לא מגניב בכלל. לצמצם את "ההיי-טקיסט" ללא פחות ממכור אובססיבי של השטר הירוק, זה יותר מנגנון הגנה מכל דבר אחר.

6.
מכרות הפחם של פעם, הפייסבוק של היום. לטוב ולרע, אתם שומעים את תנועתם של גלגלי האבולוציה. האנושות ממציאה טכנולוגיה ובני האדם מחליטים איך ומתי להשתמש בה. אם יש כבר אוייב בכל הסיפור הזה, הרי הוא טבעו של המין האנושי, לא האינטרנט.

בפרק הראשון של "המדריך לטרמפיסט לגלקסיה", על בירה בפאב לא רחוק מלונדון, מסביר פורד פרפקט לארתור דנט שבעוד חמש דקות כדור הארץ ייעלם מהעולם. הוא יימחק על ידי חלליות של חייזרים המכונים "ווֹגוֹנים", שנסעו אל כדור הארץ במטרה לבצע משימה. שום דבר פה הוא לא אישי. הווגונים מכריזים כי התכניות להריסת כדור הארץ נמצאות כבר 50 שנים במחלקת התכנון באלפא קנטאורי וכי היה לבני האדם מספיק זמן להתנגד אליהן. אבל הם לא. הם היו עסוקים במלחמותיהם העלובות, בעוד שבגלקסיה הדו ראשית "ליבת הזהב" החליטו לבנות צנרת כבישים חדשה ומפוארת שכדור הארץ מפריע לסלילתה.

כי מי שנולד לעולם שיש בו עיתון לא מתפלא שיש בעולם עיתונים. ומי שנולד לעולם עם אינסטגרם, מקבל את העולם ככזה. וגם אלה מהאינטרנט, שטוחנים עכשיו ל"ידיעות אחרונות" את הצורה, גם יומם יגיע וגם אותם יחליפו באנ'לא יודע מה. אבל עד שיחליפו, יש הנאה עצומה בלבנות דברים מהיסוד בידיעה שהם עשויים לייצר עולם חדש – הרבה פעמים הוגן יותר. אם רענן שקד היה מבין את זה, את האתגר שבלייצר משהו מאפס ולנסות לשנות את הצורה שבה מונופלים קיימים עובדים, הוא היה מבין גם לא מעט מהתשוקה שגורמת לאנשים בתעשיית האינטרנט לעבוד כל כך הרבה שעות, ולהקריב מזמנם. הוא היה מבין שעבדות היא עניין של השקפה – היא יכולה להתפרש ככזו כשאתה מכלה לא מעט שעות בפרוייקט ששואב אותך אליו רגשית, היא יכולה להתפרש ככזו גם כשאתה מעדיף להתמסר למערך הכוחות שמאפשר לך לכתוב את הטור שלך.

הכל עניין של פרספקטיבה, של אבולוציה. כך זה היה וכך זה יהיה. לפחות עד שבאמת יגיעו כמה ווגונים ערסים ויודיעו לנו להיפרד בזריזות מאהובינו לטובת סלילה של אוטוסטרדה בין גלקטית. ואז רק הדולפינים. רק הדולפינים המאדרפאקרז…

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading ... Loading ...

8 תגובות »

  • Guy כותב :

    מושחז ומדויק.
    רק דבר אחד: "בגלקסיה הדו ראשית 'ליבת הזהב'"?! פשע גיקי בלתי נסלח.

  • נדב כותב :

    יפה כתבת, רן!

  • Kotz כותב :

    It is in the nature of all progress that it looks much greater than it really is
    Nestroy, motto to Wittgenstein's Philosophical Investigations

  • ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אחי, לנשק‏ כותב :

    [...] רן הר-נבו הגיב לטור של רענן שקד על אסון האינטרנט. נעם רשף היה [...]

  • בילי ב. כותב :

    אז אני קראתי את הטור של רענן שקד כקובץ סרוק באחד הבלוגים, נדמה לי של היו"ר. וגם אני לא הסכמתי עם חצי מילה מהנאמר.
    ובכל זאת מילה על צינורות. להגיד שמדובר בסל הכל ב"צינור", זה סוג של מניפולציה. כי ברור שיש כאן הרבה מעבר לתשתית במובן שהתשתית משפיעה כמעט על הכל. בדומה למה שכתבת על התחבורה. להגיד צינור ולהגיד זה בידיים שלכם. זה נכון במידה חלקית, אם בכלל.
    מעבר לזה אני לא מתחברת לרומנטיזציה של הדברים. הרי כולנו יודעים שהרב המוחלט של התוכן ב"צינור שלך" הוא לא של אמנים לא ידועים שרוצים לנצח את המערכת. ובכל זאת הגלגלים של השינוי הם בלתי נמנעים ומי שמייחס את זה לחעבה לדולרים, לא עושה בחכמה

  • נויה/ כותב :

    אוי ,נו, זה לא האינטרנט פר סה. זה התמחור הבלתי הגיוני של אנשים שעוסקים בהנדסת תוכנה והמקצועות הפריפריאליים שלה (קיו איי??) אל מול כותבים מוכשרים , מושחזים ובעלי ניסיון כמו שקד שכל יום עלולים לפטר אותם והם מרויחים פחות ממה שמגיע להם כי לא למדו לכתוב קוד אלא כותבים מילים.

    זה קיטור, לא עליכם, הייטקיסטים, אלא על שוק העבודה הבלתי פורפורציונאלי הזה, בו מורים, עו"סים, רופאים, אדריכלים, מעצבים וכתבים מרויחים פרוטות אל מול המפלצת השואבת של ההיי טק. בכל דור יש מקצוע אחד שבו מרויחים הכי הרבה (בעבר למשל, סוחרים) ומי שנולד עם כישרון ואהבה למקצוע הרויח (כמובן שאפשר כמובן גם ללמוד ולעבוד במקצוע ששונאים, אבל זה פחות כיף).

    בשוק עבודה כזה אני מעריכה כל מי שעדיין עוסק באומנות (מוסיקה, כתיבה, ציור וכו') ואנחנו יכולים ליהנות מפירות כשרונו או כשרונה בזמן שהם גרים בדירות מעופשות וללא קביעות.

  • שלי כותב :

    מדויק ומקסים
    And thanks for all the fish

  • מושון כותב :

    העניין הוא שהפלטפורמות, מה שאתה קורא צנרות, מתחלפות במאתיים השנים האחרונות בקצב גובר והולך באופן פארבולי. אם בעבר תוכלת חייה של פלטפורמה חדשה הייתה 50-70 שנה, כיום היא 3-5 שנים.
    לפני כחמש שנים רענן שקד עלה על הסוס והתחיל לדהור. בתנאים של דור הורינו, הוא אמור היה לדהור 30-40 שנה, עד הפנסיה. אבל פתאום חוטפים לו ת'סוס והוא כבר על חמור, עוד לפני שהספיק ליהנות, לפני שצבר שומן לימים רעים. וזו לא רק הטרגדיה שלו, אלא של כולנו. וכדאי שכל המשתתפים בדיון וכל הקוראים יפנימו שלכול אחד מאיתנו יחטפו את המקצוע, ההתמחות, הקריירה, כמעט שלא משנה באיזה תחום, בתוך 5 שנים מעכשיו.
    בני הוא מתכנת מבריק, לא בכיר. הוא לקח את החיים באיזי, מרגע שהשתחרר יצא לטיול שנה וחזר לאחר שלוש שנים. אחר כך עשה תואר בעצלתיים, עם חצי משרה שהספיקה לו, ואז יצא שוב לשנה, לנוח. עכשיו הוא מחפש עבודה. באופן מוזר וחריג מצאתי את עצמי אומר לו באחד הערבים שזהו, נגמרו השטויות. ואני לא אחד שאומר לילדים שלו מה לעשות, אלא עוזר להם לעשות את מה שהם רוצים. בני, אמרתי לו, אתה בן שלושים. במקצוע שלך בגיל ארבעים אתה כבר נלחם לא להפלט. בגיל 42 אף אחד לא רואה אותך. יש לך עשר שנים לממן את כל שארית חייך, לי היו שלושים ולכן יש לי דירה ולך לא תהיה, אז כדאי שתתחיל לעבוד!

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.