דף הבית » Online Video, כללי

ותודה על הדגים

[ 7 באוקטובר 2014 | 7,839 views | 6 comments ]

.

..

1.
לפני שלושה שבועות, בשבע עשרה בספטמבר, עזבתי בפעם האחרונה את שולחן העבודה שלי במשרדים של Aol On בניו יורק וירדתי אל פינת רחוב לאפייט ורחוב תשע לעשן סיגריה. זה היה סתם עוד יום רביעי, עדיין מואר, שמש של התחלת הסתיו, אנשים שהולכים במהירות מפה לשם, אינטנסביות של שגרה. אבל בשבילי זה היה הסוף, הפעם האחרונה בשמונה השנים האחרונות, סיומה של התקופה היפה בחיי. סיימתי את הסיגריה בלי לעשות דרמה, נלחמתי על מונית והתיישבתי בה, והרגשתי בדיוק את מה שדמיינתי ורציתי להרגיש כשאני עוזב – שהיה יותר מדהים ממה שאי פעם העליתי בדעתי שאפשר, אבל כמה מזל יש לי שאני שוב אדם חופשי. ושיש לי בחירה.

עשרה ימים מאוחר יותר, חגגתי ארבעים.

2.
Aol פירסמה הבוקר שאנחנו נפרדים זה מזו באהבה ובחיבוק. המתנתי בסבלנות להודעה כבר כמה שבועות. בחודשיים הקרובים אני אמשיך לייעץ מרחוק על פי הצורך, ובראשון לדצמבר אעזוב סופית את הפרק המשמעותי הזה בחיי. כשהיינו בטורקיה בשבוע שעבר, בעוד אחת מהנסיעות האלה שאנחנו גונבים מדי פעם מהעולם – חנן לשובר, טל סימנטוב ואני – סיפרתי להם שבא לי לכתוב על העזיבה שלי, בבלוג הנטוש הזה, שמרגיש לי שאני רוצה להגיד משהו. אבל לא הצלחתי להסביר להם מה בדיוק, גם עכשיו אני לא מצליח. אבל מרגיש צורך לסכם תקופה, לסגור מעגל, להגיד תודה לכל כך הרבה אנשים מדהימים שיצא לי להכיר במסע המטורף הזה, לנסות לתרגם הרגשה למילים.

הקמנו את 5min – חנן, טל ואני – בשבע עשרה לספטמבר, 2006. זה היה סתם עוד יום ראשון, לא יודע אפילו אם קר או חם (אני עדיין גרתי באפריקה), אבל הגענו למשרד הרישום בירושלים, קיבלנו חותמת מרשם החברות ויצאנו למסע הארוך שלנו. זה היה מסע שהתחיל באור יהודה, עבר לתל אביב, ומשם לניו יורק. זה היה מסע של גיוס ראשוני מחברים ומשפחה, שהומר לאנג'לים ישראלים ומשם לקרנות הון סיכון מבוסטון. זה היה מסע של תשוקה ומוטיבציית אין קץ ומלחמת קיום והרבה הרבה אהבה, אני חושב. תוך זמן קצר יחסית, ארבע שנים, מכרנו את החברה ל-Aol. מכרנו כי חשבנו שזו פלטפורמה מתאימה עבורנו להמשיך ולהגשים דרכה את החזון שלנו. מכרנו כי חשבנו שהטכנולוגיה והתוכן שלנו, יחד עם הקהל והאמצעים של Aol, יכולים לקחת את הדבר הזה רחוק במיוחד. מכרנו כי יכולנו להבטיח לנו ולמשפחות שלנו עתיד דרך המכירה. לא הסתכלנו אחורה מאז…

בארבע השנים שאחרי כן הקמנו את חטיבת הוידאו של אמא תאגיד – Aol On. הצלחנו להיות שניים בחשיפה רק ל-YouTube לאורך רוב התקופה (גם אחרי פייסבוק לאחרונה); עלינו מחמישים לשלוש מאות עובדים; הקמנו מרכז פיתוח משמעותי בישראל; קנינו חברת טכנולוגיה מדהימה, AdapTV, שהפכה אותנו לגדולים מ-Google בחשיפה לפרסום בוידאו; השקנו את המוצרים שלנו בלונדון וקנדה וסידני וטוקיו ובקרוב ברלין ועוד מאירופה; קיבלנו שתי מועמדויות ל-Emmys על 30 הסדרות שאנחנו מפיקים בשנתיים האחרונות; ייצרנו הכנסות של מאות מיליוני דולרים. וזה היה הרבה, אבל הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו שנצליח לעשות. וזה קרה עם נוכחות ישראלית מאסיבית, שתמיד הסבה לנו עונג. וזה זכה לתהודה מפרגנת, בינלאומית, שהדהימה אותנו כל פעם מחדש. וכן, קשה לי שלא להתגאות כמו חתן בר-מצווה על מה שהצלחנו לבנות בשמונה השנים האחרונות. זאת הייתה רכבת הרים יוצאת דופן, המסע המקצועי היפה והמרגש והמשכיל ביותר בחיי.

ארבע שנים בצד אחד של המטריקס. ארבע בצד השני. ואני עייף וגאה וצריך לעצור את הרכבת כדי פשוט ללכת הביתה. ולנוח קצת…

3.
לאורך השנים האלה, יצא לי לפגוש מאות אנשים יוצאי דופן בקהיליות ההיי-טק והתוכן הישראלי. מצאתי המון חום וכל כך הרבה פירגון ורצון לסייע. הכרתי יזמים צעירים ומבוגרים, כאלה שעזרו וכאלה שהצלחתי לעזור להם חזרה. מצאתי יוצרים וכותבים ומעצבים וחולמים שבאו לתת כתף או לשתף ברעיון. ישבתי עם אינספור אנשי תוכן ישראלי שרצו לנסות ולמצוא דרכים להביא את הידע אל תעשיית הוידאו המקומית. מצאתי הודעות מחממות לב, נטולות אינטרסט, בפייסבוק ובטוויטר ובאינסטגרם – על בסיס שבועי. כמות האנשים שהכרתי, והצורך המשותף ליצור, מילאו בי מצברים שלא הכרתי. כשאני חושב על כל האנשים שהסיפור שלנו, של 5min/Aol, נגע בהם, שהם היו שותפים לו בצורה כזאת או אחרת, אני מתמלא ברגשי תודה דביקים ואמינים נורא. מדהים היה לדעת – לאורך כל הדרך – שלמישהו באמת איכפת מהעשייה שלנו, ואני מלא רגשות תודה אותנטיים וכנים לחלוטין על שלל האינטרקציות. מעומק הלב.

שמונה שנים מדהימות היו המסע הזה. של טיפוס מהנה בין פסגות שמילאו אותנו, אותי, כאדם. אבל אז מגיע הרגע הזה שהטיול נגמר לך, פשוט נגמר לך, לא תמיד צריך הסבר מדוייק מילולית לתחושה שיושבת במקום הנכון. כבר למעלה משנה שאני מרגיש את הדגדוג הזה, את הזמזום ההולך וגובר של היות האדם חופשי מתאגידיו ועד מתי המרדף ובעבור מה והבל הבלים הכל הבל הרי אמר קוהלת. בחצי השנה האחרונה הרעש הלך והתחזק והפך לידיעה ברורה שהגיע הזמן לחזור למקורות, למי שאני, או למי שנדמה לי שאני זוכר שאני. עם הידיעה הזאת ביקשתי מ-Aol לעזוב ולהמשיך הלאה. הסיבה שלי הייתה פשוטה, געגוע.

אני מתגעגע לעולם היזמות, הבנתי, לתחילת הדרך, לימים שבהם הכל היה אפשרי ואי אפשר היה לעשות כלום מרוב עוני… אני מתגעגע למשרד עם אורות דולקים בעשר בלילה ומתכנתים עם אוזניות שכותבים קוד, וללוחות לבנים עם טושים שלא עובדים, ולרעיון מבריק שנולד באחד החדרים ושואב את כולם לתוכו. אני מתגעגע לאפשרות התיאורטית והלא הגיונית לכבוש את העולם. ובעיקר אני מתגעגע לתרבות הזאת שנוצרת כשרק יוצאים לדרך, לחוסר החוקים באשר הם. אני מתגעגע ליצירה, להומור הגיקי הפרוע, לרומנטיקה. אני מתגעגע לאינטרנט כמו שחוויתי אותו בפעם הראשונה. מצאתי בו בית.

4.
את הדמות הזאת שנקראת "שפיגלר הכריש" המצאנו לפני שבע שנים בערך לפני פרזנטציית שותפים אצל עוד אחת מהקרנות חמורות הסבר בהרצליה פיתוח. הרעיון של "איך לגייס כסף מקרנות הון סיכון" כסרט שיפתח עבורנו את הפרזנטציה עלה ערב לפני המצגת עצמה. תוך פחות משלוש שעות כתבנו תסריט, איתרנו את ליאור רז המדהים (שאמר 'כן' בלי היסוס בכלל), מצאנו צלמים ועורכים ויצאנו לנמל תל אביב לסשן של כל הלילה. הסרט עלה לאוויר בבוקר והגיע לשלוש מאות אלף צפיות ועשרות מאמרים 24 שעות מאוחר יותר. "שפיגלר" הפך מאז לדמות גדולה מהחיים שקיבלה איכויות ונפחים משל עצמה. אותי הוא עדיין מצחיק נורא, מודה. גם אנחנו יצרנו לא מעט וידאו מאז. אבל את הלילה ההוא, מתרוצצים ברחבי גוש דן עם אש בעיניים כדי לנצח פרזנטציה חסרת חשיבות, ללילה הזה אני כולי כמיהה. ככה צריך להראות האינטרנט, בעיניי: בועט, שובב, לא רואה ממטר, נותן בראש. ואחרי שאנוח קצת, אני מקווה למצוא עוד ממנו, זאת המשימה – לחזור שוב לנקודת ההתחלה.

אז היו שלום והמון תודה על הדגים.
ואם אפשר, דברו בלחש, אני קופץ לשנ"צ.
.

.

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (1 votes, average: 5.00 out of 5)
Loading ... Loading ...

6 תגובות »

  • אסף חמץ כותב :

    סיפור מדהים
    אתה פאקינג השראה ליוצרי הוידאו באשר הם שם
    כל הכבוד
    אסף

  • ביקר פה כותב :

    הסיפור שלכם מרתק. כתבת נפלא והדברים מעוררים השראה.

    תודה.

  • רענן שקד כותב :

    כותב מצוין אתה. בחיי שהתבזבזת על ההייטק הזה בזמן שיכולת לעשות מיליונים בפרינט! אבל נו, בנאדם לא תמיד רואה נכוחה, ולפעמים יש טעויות ניווט בדרך, ולפעמים לוקחים פניות לא נכונות, ולפני שאתה יודע, אתה מוצא את עצמך מנהל חטיבת וידאו של איזה פקקטע אתר אינטרנט באיזה חור בניו יורק, ושואל את עצמך של מי החיים האלה ולא מאמין.
    מה שחשוב זה לדעת להתעשת ולצאת מזה. גם אם אחרי שמונה שנים. ולאסוף את השברים ולהמשיך הלאה, בחזרה למקום שבו היית אמור להיות.
    אז מחכים לך פה בבית. אני חושב אולי משהו בדסק בתור התחלה – שיכתוב, עריכת עמודים, נראה – ומשם, אתה יודע, השמיים הם הגבול! בוא אלינו. מתגעגעים.

  • בנ"צ כותב :

    הר-נה,
    שיחקת אותה.
    תרים טלפון שאתה בארץ
    בנ"צ

  • Arie Lashover כותב :

    רן היקר
    שאפו ! פשוט שאפו!
    התרגשתי מאוד מנכונותך לשתף את צפונותיך
    אין דבר יותר מסעיר מאשר לראות אנשים שמסוגלים להגשים חלומות.
    כי הרי חלום והגשמה הן תרתי דסתרי
    ממש שני הפכים….
    כי אם חלום זה רוח,
    אז הגשמה היא חומ,ר,
    לא יכול להיות מגע ביניהם
    אז איך בכל זאת מרבעים את המעגל?
    אז כנראה שאנשים מיוחדים ומדהימים כמוכם
    לעולם לא חדלים לחלום
    לכן כאשר חשים שחלום התגשם
    פשוט חולמים חלום חדש
    ובחיפוש הדרך להגשמת החלום החדש
    מוצאים את טעם החיים האמיתי
    רן היקר אני עוקב אחריך כבן דמותו , שותף וחבר
    של בני היקר חנן
    קבל חיזוק מפרגן מבן הדור הקודם
    שלא תעיזו להתפשר ולהפסיק לחלום
    תרדפו אחרי חלומותיכם
    ללא מורא וללא פחד
    כי החלום הוא הדבר האמיתי היחיד בעולם
    המציאות היא לא יותר מבבואה של חלומותינו
    שים לב למילה מ צ י א ו ת
    השורש מ צ א, אדם ממציא את המציאות שלו
    לסיום , עוד משפט אחד ברשותך,רן, אתם הגעתם למקום
    שאפילו אתם, חולמים שכמותכם
    נדמה לי,בצניעות
    לא העזתם לחלום
    בתחילת דרככם כאשר רק פתחתם את הסטארט אפ
    אז שתדעו לכם שזו רק ההתחלה
    כמו שאני תמיד אומר לחנן
    מצדיע לכם ומעריץ אותכם
    אנשים כמוכם משנים את העולם
    חג שמח
    אריה לשובר

  • רן כותב :

    רן,

    יש לי את ה"דבר הבא", שנדמה לי, אם הבנתי בין השורות, הוא בדיוק מה שאתה מחפש.
    אני לא צריך ממך הרבה בשלב זה: מייל (לא ב AOL) או שיחה של 5 דקות.

    אחריה השמיים.

    רן.

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.