דף הבית » כותרת ראשית, כללי

להחליש אותם!

[ 29 באוקטובר 2016 | 26,144 views | 12 comments ]


(איור: עידו הירשברג, ״וואלה ברנז׳ה״)

עלי מוהר עליו השלום, אחד מגדולי הכותבים בשפה העברית, היה נוהג לסיים את טורי הספורט שלו ב״העיר״ של שנות ה-90 עם הסיסמא: ״נפרק אותם!״. התחזית, קראו לפנינה הזאת. יש להפועל את מכבי תל אביב בשבת? נפרק אותם! ליברפול מגיעה לאולד טרפורד? אל דאגה חברים, נפרק אותם! ברור שנפרק אותם! בכדורגל אין דבר אסתטי יותר ממלאכת הפירוק, מהנחלת התבוסה. גם בנימין נתניהו רוצה ״לפרק אותם!״. אבל לא על כדורגל אנחנו מדברים עכשיו, אלא על תקשורת, קצת יותר מסובך. נתניהו מתעב את התקשורת הישראלית, מת היה לפרק לה את הצורה, אבל הוא לא יכול. חופש הביטוי זה לא כדורגל, אי אפשר לרסק אותו בלי להשאיר אפילו מראית עין של עיתונות עצמאית. זה מוגזם, יעורר רעש בעולם. נדרשת פה מידה של תחכום. המטרה של נתניהו היא אחרת, הוא רוצה ״להחליש אותם!״, לגרום להם להציף את הראש מעל המים כדי לקחת טיפה אוויר, ולצלול חזרה. תקשורת ישראלית חלשה, מובסת, מימין ומשמאל, זה ה״נפרק אותם!״ של נתניהו, משאת נפשו לא מאתמול. והוא משקיע במטרה הזאת מאמצים אדירים. כבר הרבה מאוד שנים.

״להחליש אותם!״, שיגססו. בואו נתחיל מהשורה התחתונה. זהו הפרוייקט וזו מהותו. בנימין נתניהו משקר במצח נחושה, מפריח ספינים אינסוף, בזמן שלשם הוא דוחף. זה לא משהו שהוא יכול להצהיר עליו בריש גלי, אז הוא מספר סיפורים על ימין ועל שמאל, על תחרות בשוק, משסה את החלשים זה בזה, עושה את כל מה שצריך כדי להגיע אל התוצאה הסופית – פחות תקשורת חופשית בישראל. לא תחרות בראש מעייניו, לא פחות תקשורת שמאלנית או יותר תקשורת ימנית, הבן אדם פשוט משקר בלי למצמץ. המטרה ברורה: פחות תקשורת שהצרכן שלה הוא הלקוח היחידי שעיתונות אמורה לעבוד עבורו – האזרח.

נתניהו החליט, בתהליך מודע היטב לעצמו, לרסק את מנגונני הביקורת על מוסדות השלטון, עליו (שניהם כמובן חד הם – הוא והשלטון). זה מה שמניע את האיש. והמחיר כבד, בלתי נתפש. הוא משתמש במילה ״תקשורת״, שהיא מילה מהוגנת, קרה, יש לה ניחוח עסקי. אבל אנחנו לא מדברים פה על תקשורת, אנחנו מדברים פה על תוכן, זה הסיפור האמיתי. נתניהו רוצה לשלוט על ייצור תוכן ההמונים במדינת ישראל. זאת היא המטרה הסופית. לשלוט או לפחות להחליש את כל מה שלא בא לו טוב. להחליש, אבל תמיד לשמור על מראית עין של הימצאות גופים ביקורתיים בשטח. אף פעם לא לוותר על מראית העין המזוייפת הזאת, אלא להתהדר בה. הוא לא המנהיג הראשון שמיישם את האסטרטגיה הזאת. האסטרטגיה מיושמת בהצלחה בלא מעט מדינות בעולם, על ידי מנהיגים אחרים עם שאיפות דומות. כשבוחנים את התנהלותו של נתניהו בשוק התקשורת (שהתעקש באובססיביות גם להיות השר הממונה עליה), מגלים אמת עגומה: מדובר במנהיג עולם שלישי שמנסה לגרור את המדינה למחוזותיו. אם נדמה לכם שאני דרמטי, הרבה בריאות אני מאחל לכם. האיש גורם נזק אמיתי, בוטה, לאחת מאבני היסוד של הקיום הדמוקרטי. והוא אפילו לא עושה את זה בשם רעיון, חזון, תפיסת עולם. נתניהו רוצה פחות עמית סגלים בדיוק כמו שהוא רוצה פחות רביב דרוקרים. שניהם אוייבים שווים בעוצמתם. הבן אדם פשוט רוצה פחות עיתונאים עצמאיים, משרתי ציבור. הוא מתעב ביקורת ורואה בה איום על המשך שלטונו. הכי פשוט שיש.

קצת פרספקטיבה. פרוייקט ״להחליש אותם!״ יצא לדרך כבר לפני מספר שנים, הוא לא החל היום. את תפיסת העולם של נתניהו הוא החל ליישם בעיתונות הכתובה, לטעמי בהצלחה יוצאת דופן. האינטרנט הממוסד הובס גם הוא. כעת מופנות עיניו אל הטלוויזיה המסחרית, שם יש תכנית מגירה סדורה (הספינים כבר מופרחים באוויר כדי לרכך את השטח לפני מכת הארטילריה הסופית). וכשנדמה היה שהמשימה מתקרבת ליישומה המלא, הגיע פתאום ״התאגיד״ הזה, השידור הציבורי, והוא מאיים להרוס את הכל. הנסיון לסגירת ״התאגיד״ הוא אולי המאבק החשוב ביותר שניהל בנימין נתניהו בשם תרבות העולם השלישי שהוא מבקש להטמיע בישראל. הוא נלחם בימים אלו, אחוז אמוק, במה שהוא רואה כאיום קיומי על הסדר החדש שהוא מנסה להנחיל. הוא יפיל את הממשלה, אם ייאלץ. עד כדי כך. אבל כדי להגיע אל הנושא עצמו, ״התאגיד״, צריך לתת את סיפור המסגרת בתוכו מתקיים המאבק. והוא, מה לעשות, רחב ומסועף (כן, זה עוד פוסט ארוך, דיסקליימר, 4500 מילה. הפוסט קודם שלי, שהיה ארוך גם הוא, היה גם הנקרא ביותר בבלוג הזה אי פעם. בפער עצום. אז אני אמשיך להאמין שאנשים מסוגלים לקרוא כמה אלפי מילים באינטרנט, ברשותכם. מקסימום אתבדה).

העיתונות כבר טופלה. ביסודיות

בעולם העיתונות המודפסת עשה נתניהו את צעדיו הראשונים וכאמור, יצא מעודד מאוד מההצלחה חסרת התקדים שלו. ״להחליש אותם!״, אני מזכיר לכם, זאת המטרה (אף פעם לא לחסל בקול גדול. ראש ממשלה שסוגר עיתון זה שער באקונומיסט. מסוכן מדי). נוני מוזס, עמוס שוקן, אפילו ״מעריב״ – הם עדיין קיימים. הם שורדים בקול ענות חלושה, אבל עוד בסביבה, עושים קולות. זאת התוצאה הרצוייה, אפשר לסמן וי. השיטה הייתה פשוטה: פגיעה כלכלית אלימה, קודם כל, כי הכל מתחיל ונגמר בכלכלה. ואחר כך, מעל, רצוי גם לעשות דמונזיציה. השילוב קטלני. אם אתם עיתונאים בפרינט, אם שרדתם את החורף של השנים האחרונות, אתם יודעים איך נראה התלוש שלכם, האופק הכלכלי שלכם, הדימוי שלכם בציבור. נחלש, לא? לא במקרה. עובדים על זה.

העיתונות המודפסת בעולם עוברת משבר כלכלי שמאיים על עצם קיומה. המודל העסקי שלה כמעט והושמד (כתבתי על הנושא לפני כמה שנים בפירוט). הבעייה מהותית. חלק ניכר, משמעותי מאוד, מרווחייה ההיסטוריים של העיתונות הכתובה הגיעו מהציבור עצמו שהלך ורכש את העיתון תמורת סכום סביר. חלק קטן יחסית הגיע מפרסומות. כך התנהל העולם עד להגעת האינטרנט והבשורה המרה שהביא איתו, תוכן חינמי. הריבוי העצום של תוכן חינמי הביא לירידה תלולה במכירת העיתונים העולם. חולשתו העצומה של הפרסום כמודל עסקי, שלפתע הפך להיות המודל המרכזי והעתידי, גרמה לכולם לקצץ חלק משמעותי מעלויות ההפקה, לפטר מסות של עובדים, לחפש את הדרך לשרוד. לא כולם הצליחו. כולם עדיין מנסים.

בישראל, חוותה העיתונות את אותו המשבר, ובחוזקה. ״ידיעות אחרונות״, בשל השליטה הכמעט מונופוליסטית שלו בשוק, התכווץ אבל שמר על כוח מסויים. ״הארץ דה-מרקר״ נאלץ לגייס כספים מפוקפקים, לקצץ בשכר ובהיקף. ״מעריב״, גופה מתה עיסקית כבר שנים לפני, נכנס להפסדים עמוקים והגיע לחוסר הצדקה כלכלית. ואז, כשכולם מנסים למצוא איזשהו נתיב לשרוד בו, הגיע ״ישראל היום״ – הנסיך הנוצץ ממקאו ולאס ווגאס – וסגר סופית את הבאסטה של העיתונות המודפסת, הפך אותה לחולה כרונית בתהליכי גסיסה איטית.

אין ספין גדול יותר מניתוח תופעת ״ישראל היום״ בעיניים של שמאל וימין. הזווית הזאת שולית, כולה תעמולה. אנא נקו את הנחות היסוד הפוליטיות שלכם והשארו איתי לרגע. ״ישראל היום״ הוא כל מה שנתניהו אמור לדחות בשאט נפש: העיתון הזה הוא הרס אגרסיבי של כלכלת השוק, דוגמא בסדר גודל עולמי לכוח ההרס של ההון כשהוא פוגש שלטון. זה נכון שהעיתון, אם אפשר בכלל לקרוא לו ככה, יצא במסע דמוניזציה מלא פאתוס קדוש כנגד יריביו בעיתונות המודפסת, אבל זה רק הבונוס (האפקטיבי). הכל – ואני אחזור על זה – הכל מתחיל ונגמר בכלכלה.

אז מה עשה ״ישראל היום״? בואו נבין את האסטרטגיה. ראשית, ולפני הכל, הוא עיתון שמגיע לך ליד, בחינם, אתה לא צריך להתאמץ להשיג אותו. ״ישראל היום״ הקים, למעשה, מערך שיווק והפצה שלא נראה כמותו בישראל. תוך מספר שנים קצר, ובהשקעה כספית עצומה, הפך העיתון למפיץ התוכן הגדול בישראל. לאיכות התוכן המביכה אין חלק בהצלחה, אנחנו מדברים פה על הפצה. המטרה, כמובן, הייתה הורדת כמות הקונים של העיתונים המתחרים. אם אתה מקבל תוכן בחינם – בסופר, בעבודה, בבית הקפה, איפה לא – והוא מחופש לאובייקטיבי, למה שתכניס את היד לארנק? כך מחסלים את המודל העיסקי של תשלום על תוכן, שהוא נשמת אפה של העיתונות הכתובה – ומשאירים אותה עם פרסום בלבד. או שבעצם לא. כי גם שם תקף ״ישראל היום״, באגרסיביות. מכיוון שלעיתון תפוצה מאסיבית שקנה בכסף, הוא הוסיף כמות עצומה של שטחי פרסום למפרסמים הפוטנציאלים, והציע אותם במחירי בדיחה – עד 70% פחות מהמחיר הממוצע בשוק. הצבת לופתת משני צדדיה. בזמן שאנשים מפסיקים לקנות עיתונים או מבטלים מינויים, מחירי הפרסום יורדים לריצפה. שני המודלים העיסקיים מתרסקים בו זמנית, ומעל זה מורחים שכבת איפור של דמוניזציה, נכנסים במוזס, בשוקן, בכל מי שמרים ראש. כך נראית קריסה טוטאלית של שוק, של כלכלה. ורגולטור, אין כמובן.

״להחליש אותם!״, זה כל הסיפור. וזה עולה ים של כסף. בזמן שעמותות ישראליות חייבות לדווח על כל תרומה ממדינות זרות, הולך ראש ממשלת ישראל ומקים גוף תקשורת במימון מהמרים זרים. והחמור מכל הוא שהעיתון הזה מוקם ללא כל כוונת רווח, מה שהופך אותו לחסין מכל פגע. וזאת הנקודה החשובה ביותר בסיפור של ״ישראל היום״, העובדה שהוא לא מנסה להרוויח. כאן קבור הכלב. כי אם על התקשורת הישראלית השתלטה מאפיה שמאלנית, בואו נזרום עם הספין המרכזי לרגע, אז נא יוקם כאן עיתון ימני גאה, שהציבור אוהב, יגבה תשלום וינצח כלכלית (אני אוריד את הכובע). זאת היא הדמוקרטיה. ואם יש ביקוש עצום שכזה לתכניו העילאיים של ״ישראל היום״, נא ייגבה שלושה שקלים, אפילו שניים, וייראה לציבור שפניו לרווחיות. זה לא יקרה, חברים. זה לא יקרה כי התפוצה תרד בלמעלה משמונים אחוז. כי העיתון הזה הוא לא עיתון של הימין, כל ילד בן שמונה יכול לקרוא את המוצר הכל כך לא מתוחכם הזה ולהבין את המציאות. מדובר בעיתונו של המנהיג ותו לא. ״ישראל היום״ הוא העיתון של בנימין נתניהו. כלי שרת לביצור שלטונו, לא שלטון הימין. והוא הוריד את המתחרים שלו על הברכיים כי היה מוכן להפסיד כסף ללא הכרה. כסף ללא תחתית זה כיף, אחלה תחביב, תודו.

גם האינטרנט הובס

הלאה. האינטרנט. האינטרנט הוא בדרך כלל הגוף שממנו מגיעות הבשורות החדשות בתחום התוכן, הוא אמור להיות המהפיכה. לא בישראל. במדינה קטנה כל כך, קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתפרנס מפרסום כמודל עסקי יחיד. ובזמן שבעולם קמים מיזמי תוכן חדשים על ימין ועל שמאל, ומגייסים הון עתק, גודל השוק הישראלי לא מאפשר לעיתונאים להפוך ליזמים ולגייס כסף כדי להקים אלטרנטיבה. סטגנציה בשוק התקשורת. כך שבישראל, באופן חריג למדי, גופי האינטרנט הגדולים שייכים לגופי התקשורת המסורתיים. הכלכלה, חברים, הכלכלה מדברת.

אז כש״ידיעות אחרונות״ במלחמת הישרדות, ווינט הוא גוף תוכן חלש – הוא צריך את בר רפאלי כדי לייצר חשיפות, הוא מתמכר לתוכן שיווקי, לא לתחקירים. אפשר לסמן וי. ״הארץ״, לעומת זאת, מנסה לשמור על איכות גבוהה של תוכן והלך למודל של גולשים בתשלום. זה היה הצעד היחיד שיכל לעשות, אבל הוא מסוכן, תוצאותיו יתבררו בעתיד. נרג׳, אם השמועות על קיומו אכן נכונות, כבר בידיים של אדלסון, אבל הוא חלש להפליא, כמו עיתון האם שלו בעבר, ״מעריב״. עוד וי. הלאה. ״מאקו״ ו״נענע10״, הם יטופלו בתהליך ההחלשה הקרב ובא של הטלוויזיה המסחרית (״קשת״ היא הבעלים של מאקו, ״ערוץ 10 של ״נענע״). כך שנשארנו רק עם אתר תוכן אחד גדול שהוא גם היחיד בישראל שאין לו שלוחות מודפסות או טלווזיוניות – ״וואלה!״. אל דאגה, הנושא כבר טופל. נתניהו הוא אדם אובססיבי, יסודי. גם ב״וואלה״ שוררת כבר רוח המפקד. שום דבר לא מקרי.

אני ממליץ לכם לקרוא את התחקיר המופתי שפירסם גידי וייץ (אחד התחקירנים היחידים שנותרו בעיתונות הישראלית), על החיבור בין נתניהו לבעלים של ״וואלה״, שאול אלוביץ. הנה הפרטים בקצרה: ״בשנים האחרונות הופך "וואלה!" לאתר פרסומי של משפחת נתניהו – 
מאמרים שמאיימים על המשפחה מודחים ממיקום בולט, כותרות נשכניות מנוסחות מחדש, ואילו אייטמים חיוביים הקשורים לרעיית ראש הממשלה מקודמים ומלווים בתמונות מחמיאות — והכל בהוראה מלמעלה״. בינתיים, באותה נשימה, 
מסייע שר התקשורת נתניהו לבעלים של האתר, איש העסקים שאול אלוביץ', ברמיסת הרגולציה ובעיכוב רפורמה שהיתה מיטיבה עם הציבור ומזיקה מאוד 
לחברת בזק שבבעלותו.

אז כן, ״בזק״ הופרטה, והתחזקה מאוד מאז. היא רכשה את חברת הלווין ״יס!" (באישורו הישיר של נתניהו), ואת ״וואלה!״. שר התקשורת הקודם, גלעד ארדן, שהבין את הבעייתיות במהלך, רצה לחייב את ״בזק״ למכור את הבעלות הצולבת הזאת, המונופוליסטית, ולחסוך לציבור מיליארדי שקלים. המהלך סוכל. וזה לא עוד הכל, ״בזק״ היא ענקית תקשורת שעדיין מניבה את רוב רווחיה, תתפלאו, דווקא מהמודל העיסקי הכי ישן שיש – טלפונים קוויים. כן, כן, רשיון להדפסת מזומנים, פרה חולבת. הרווחים בתחום עד כדי כך עצומים שעל שולחנו של שר התקשורת מונח נייר עבודה לרפורמה מקיפה בתחום הטלפונים הקוויים, ופתיחה שלו לתחרות. תחרות, נו, כמו שנתניהו תמיד מספר שהוא אוהב: הוזלת מחירים בעשרות רבות של אחוזים. אבל הרפורמה, אחרי שארדן הורה ליישם אותה, מוקפאת. שר התקשורת החדש הקפיא אותה. שוקינג, לא? אפילו היועץ המשפטי לממשלה, לא לוחם גדול, ראה את הבעייתיות פה. על נתניהו נאסר מאז לעסוק בענייניו של אלוביץ׳, אבל מעקפים הם הרי תחום ההתמחות שלו. והם בוצעו (אידיוטים שימושיים זה כלי יעיל). עכשיו נותר רק לחכות ולראות כיצד ייראו 
מהדורות החדשות בערוץ החדש ש"וואלה!" מקים ובאיזה מהירות יגיע התוכן הזה לתחנה הסופית שמייעד לו נתניהו, הטלוויזיה. האינטרנט הישראלי, בכל אופן, חלש מאי פעם. אפשר להמשיך להתקדם בעבודה.


כעת זמנה של הטלוויזיה מסחרית

פתאום תחרות. ת-ח-ר-ו-ת, הוא מפמפם לציבור, בלי בושה. אחרי שבכל מקום אחר נתניהו מעקר אותה, פתאום האיש הופך אידיאולוג. ״תחרות בשוק הטלוויזיה!״, הוא מודיע. אחלה סלוגן, לא? אבל הוא משקר. הוא לא רוצה תחרות, זה עוד ספין משוכלל. הוא רוצה ״להחליש אותם!״, התכנית סדורה, ועכשיו הגיע תורה של הטלוויזיה המסחרית, זאת שלא עושה מספיק תחקירים על כמה הוא נערץ בחו״ל. הגיע זמנה.

אז איך מחלישים את הטלוויזיה המסחרית בישראל? בואו אני אגלה לכם סוד, היא כבר חלשה. מאוד. ונתניהו יודע את זה, הוא רק מסובב את הצבת, כפי שלמד כבר – מצד אחד פגיעה כלכלית, אגרסיבית, ומהצד השני דמוניזציה. הפעם הוא כבר לא צריך שליחים, אגב, הביטחון העצמי שלו מתחזק. את ההסתה הוא עושה בעצמו. בפייסבוק.

לפני 11 שנים נעשו בישראל מכרזים חדשים לבחירת הזכייניות שיובילו את שוק הטלוויזיה בישראל אל שנות האלפיים. הקו המנחה העיקרי לבחירת הזכיינות היה הסכום אותו ישלמו למדינה בעבור הזכות. הטלוויזיה נמכרה למרבה במחיר, לאלה שהחליטו להתחרות והתחייבו לתחזית אופטימית שלא היה לה קשר גדול עם המציאות. המכרזים לערוץ 2 ו-10 הביאו אל המדיה בעלי הון שהאמינו שאפשר לקיים אותה ברווחיות סבירה – להקים פה חברות טלוויזיה שבקושי מחזיקות את עצמן מעל המים, אבל משיגות השפעה. המהלך כשל כלכלית. ערוץ 10 מחליף שליטה עם כל פריחת דובדבנים, והוא בהסדר חובות עם חרב שמונחת עליו באופן קבוע (החוב שלו למדינה גבוה מדי ביחס להכנסות שהוא מצליח לייצר). את ערוץ 2 מחזיקות ״קשת״ ו״רשת״, אבל בקושי רב תתפלאו, למרות שדני קושמרו ממש משתדל לא להרגיז אף אחד ולמרות ההרבה הרבה אסי עזר וארז טל. החדשות הן בידור והבידור הוא בידור. הכל בידור, ועדיין בקושי גומרים את החודש.

כן, יש בטלוויזיה תהילה, וכן, ארז טל לא יכול ללכת ברחוב בלי שיעצרו אותו כל שתי דקות, אבל תפרידו בין תהילה לכלכלה. הן שתי חיות שונות לחלוטין. ובטלוויזיה הישראלית יש מעט מאוד אנשים שמתעשרים, או סתם משתכרים היטב. חלק הארי של התעשייה הזאת מקבל תלוש סביר ומטה (וזה במקרה הטוב, אם אתה לא פרילנסר בשוטף פלוס לך להזדיין). הכל מתחיל בכלכלה. אלפי אנשים איבדו את פרנסתם בתחום בעשור האחרון מסיבה פשוטה: הטלוויזיה המסחרית תלוייה בפרסום בלבד לפרנסתה, ופירסום הוא מודל עיסקי נוראי. פרסום הוא מודל הכנסות שבנוי על מספר חשיפות. העיקרון פשוט – ככל שרואים אותך יותר אנשים, תרוויח חברת הטלוויזיה יותר. רייטינג, קוראים למטבע. אלא שעלויות ההפקה, התסריטאים, הבמאים, הציוד, אין להם קשר לגודל הקהל – הם זהים בכל גודל שוק בעולם. כך שהקושי לקיים טלוויזיה מסחרית במדינות קטנות הוא עצום, קשה בהרבה מבארה״ב למשל. חתיכת טרגדיה, העברית הזאת. לא יכולה לאפשר לעצמה תחרות משמעותית בלי שוק פרסום משמעותי.

את כל זה נתניהו יודע. האיש מבין תקשורת, גם כלכלה. מה שהוא עוד יודע, האיש והתחרות, זה ששוק הפרסום בישראל לא גדל כבר עשרים שנה. מה ששמעתם, לא גדל! עוגת הפרסום הישראלי התכווצה ב-16% בעשור האחרון. אני מכיר את שוק הפרסום העולמי היטב, מכרתי בו פרסום במאות מיליוני דולרים, ואני יכול להעיד בפניכם שהנתונים בשוק הישראלי מטורפים! בעולם צומח השוק הזה בלפחות 6% כל שנה, בארה״ב המצב טוב בהרבה. והצמיחה הזאת היא התשתית שאפשר לקיים עליה שוק תקשורת בריא, היא הדלק. עכשיו, שוק פרסום צומח כשיש תחרות, זאת למעשה המראה הכי טובה לאיכות התחרותיות במשק. כשחברות מתחרות על הצרכן, הן מפרסמות. עד כדי כך פשוט. אבל בישראל הורידו עשרת המפרסמים הגדולים ביותר את תקציביהם בשנה האחרונה. לא פחות מטרגדיה. בישראל של ״מר תחרות״, אין תחרות. וכשאין תחרות במשק קטן וריכוזי כל כך, אין כסף לעשות טלוויזיה מסחרית. זאת עובדה.

הם מפיקים הרבה פחות סדרות איכותיות והרבה יותר ריאליטי, ועדיין אין להם מספיק פרסום למלא את הרייטינג. זה מצב שוק הטלוויזיה היום, על הקרשים. ולזה נתניהו רוצה להביא ״תחרות״, להציף את השוק בחלשים, כמו שעשה ברלסוקוני באיטליה, ארדואן בטורקיה. זאת השיטה: לקחת עוגת הכנסות שבקושי מפרנסת שוק, ולהוסיף לה עוד ערוצים כדי שלאף אחד לא יהיה שקל על התחת כדי להסתבך בתחקירים ותביעות דיבה. לא מימין ולא משמאל.

ואז, כשהשוק יהיה פתוח ויהיו בו 6-7 ערוצים, אף אחד לא יצליח להרוויח, להתקיים. ואתם יודעים מי מוכן להחזיק פה עסקי תקשורת מופסדים, נכון? היינו שם כבר: אנשים עם הרבה הרבה כסף, כאלה שלא באו לפה כדי להרוויח. כאלה שיורידו את מחירי הפרסום לרצפה, אם צריך. את מה שעשה בעיתונות ובאינטרנט, יוכל סוף סוף נתניהו לקיים גם על המסך הגדול, המשמעותי מכולם. עוד זמן קצר יוכל האיש להרים את גירסת הטלוויזיה של ״ישראל היום״. אולי יקראו לה בשם אחר, אולי יממן אותה מישהו אחר, אבל זה מה שנקבל מהטלוויזיה התחרותית לכאורה: שמונה בערב עם קצת חדשות רכות ובשמונה וחצי יגיעו תכניות הריאליטי שעיקרן: ״אוהבים את ישראל״. הנה עוד וי שאפשר לסמן. תיכף ניצחנו!

ואז הגיע ״התאגיד״

עכשיו בואו נדבר על ״התאגיד״, בואו נדבר על תאונת הדרכים הזאת, המקל הבלתי צפוי בגלגלי תכנית השלבים היסודית כל כך של בנימין נתניהו (זאת שעליה החתים מראש את כל שותפיו לממשלה. מדהים לא? מחובתם הקואליציונית להנהן ככבשים על כל יוזמה שלו בתחום התקשורת. מעוגן בקווי היסוד של הממשלה. האיש מחושב, אובססיבי, יודע בדיוק לאן הוא חותר).

אז איך נפל על נתניהו האסון הזה? ולמה הוא חושב שמדובר באסון כזה גדול עד שהוא מוכן ללכת נגדו כמוכה ירח? ׳מה זה התאגיד הזה בכלל?׳, שואלים יותר מדי אנשים. אז תנו לי לנסות ולעשות לכם סדר בהררי הדיסאינפורמציה שמופצת בתקשורת בחודשים האחרונים. בוא נתחיל מההתחלה. אם הגעתם עד כאן, אני מאמין שכבר תשרדו איתי עד הסוף.

ביולי 2013 החליט שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, להזמין חברת ייעוץ חיצונית לבחינת עתיד ״רשות השידור״. ארדן ידע את מה שידעו כולם. במהלך השנים הפכה ״רשות השידור״ לפארסה. היא נרקבה. כתוצאה מכך גם חלה הדרדרות עצומה במעמדה ובתפקודה. היא הפכה לשופר בוטה של השלטון (ימין או שמאל), רמת התוכן בה ירדה אל מתחת לרף ההגיוני, מספר העובדים שלה נופח, עלויות השכר האמירו וגובו בהסכמי שכר קשיחים. השידור הציבורי, החשוב כל כך, הפך לשידור של עולם שלישי. אף אחד לא צפה בו. הוא הושחת ללא הכרה על ידי פוליטיקאים ועושי דברם בתוך הרשות עצמה. רביב דרוקר חשף טפח מהדברים לאחרונה, אבל עשרות תחקירים וסרטים נעשו בנושא. ארדן בחר נכון. הוא ידע שהציבור הישראלי בשל לרפורמה משמעותית, שנמאס לו. והוא הלך עליה בכל הכח.

לאור מסקנות חברת הייעוץ הקים ארדן את ״ועדת לנדס״, בראשות רם לנדס, שמילא את התפקיד בהתנדבות. ועדת לנדס, וקראתי בפירוט את הדו״ח שהגישה, עשתה עבודה יסודית ומעמיקה, לעילא ועילא. היא פרסמה את החלטותיה במרץ 2014, והן היו ברורות: אין דרך לשקם את השידור הציבורי בתוצרתו הנוכחית. יש לפרק את רשות השידור הנוכחית ולהקים במקומה גוף שידור חדש, עם כל הכאב שכרוך בדבר עבור לא מעט עובדים. יש לתת לגוף החדש את אותם התקציבים שקיבלה ״רשות השידור״ הישנה (לא שקל יותר, הכל ספינים), להקים דירקטוריון עצמאי שייבחר בשקיפות, ולנתק באופן כמעט מוחלט – אחת ולתמיד – את הקשר הגורדי בין השידור הציבורי לפוליטיקאים.

נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, לא? שידור ציבורי, עם תקציב של כמעט מיליארד שקל (יותר מכל העיתונות הכתובה והטלוויזיה המסחרית גם יחד), עם יכולת לייצר תוכן מצויין עבור כל שכבות האוכלוסייה, ללא תלות כלכלית בהון או בשלטון! דמיוני, טוב מכדי להיות אמיתי, אבל זה מה שקרה. השלטון פעל לטובת אזרחיו, סוג של נס. ביולי 2014 (לפני יותר משנתייים!) אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי במתכונתו החדשה המורה על הקמת תאגיד השידור הישראלי. אחד מסעיפי החוק קבע, אגב, ש-25% מעובדי הגוף החדש יגיעו מרשות השידור ומהטלוויזיה החינוכית. ״התאגיד״ שכר כבר למעלה מ-500 עובדים, והאחוזים טובים יותר. עושים שם עבודה מקצועית. כל התהליך נעשה במקצועיות מרשימה. גלעד ארדן החליט, וביצע במיומנות. איש ימין, בכל רמ״ח איבריו, אחד המובילים בהנהגת הליכוד, הוא האיש שעליו רשומה הרפורמה הזאת. ״התאגיד״ נולד בליכוד, לא אצל ״בצלם״, לא אצל ״שוברים שתיקה״. אל תתנו לאמת לחמוק כשבחוץ משתוללת לה סופת הדמוניזציה של נתניהו: ״התאגיד״ אושר בכנסת על ידי ממשלת ימין, והיא זו שיזמה אותו! והוא נוצר בעיקר כי גלעד ארדן ראה את הרפורמה שעשה כחלון בשוק הסלולר, ואת ההערכה הרבה שרכש לו הציבור בעקבותיה. הוא גם שמע את האמירה המפורסמת של נתניהו, ״תהיו כחלונים!״, והבין שהדרך להתקדם בפוליטיקה הישראלית היא לעשות מעשה ולשפר את השירותים לאזרח. כך עשה. זה פרדוקס מופלא ממש.

וכן, מטרת השידור הציבורי הוא נתינת שירות לאזרח. זאת משימה חשובה, אחד מעמודי התווך של רוב הדמוקרטיות המערביות, של העולם הראשון. באירופה, הסוציאל דמוקרטית בעיקרה, השידור הציבורי הוא נכס צאן ברזל – חלק מהתרבות כבר עשרות שנים. בגרמניה, בצרפת, באנגליה – השידור הציבורי איכותי ובועט. אבל גם בארה״ב, מדינה קפיטלסטית בהרבה. PBS הוא אחד מערוצי הטלוויזיה החשובים במדינה, והתכנים שלו נהדרים. ה-NPR הוא הרדיו הטוב ביותר בארה״ב, ללא תחרות בכלל. ככה זה כשהאתוס מאחורי השידור הציבורי הוא דמוקרטי להפליא – המטרה היא יצירה של תוכן איכותי, סיוע לתרבות, לריבוי הנרטיבים, ליצירת תחקירים, סדרות מקור, סרטים דוקומנטרים, ייצוג הפריפריה – הכל מכספי משלם המיסים ולמענו. כל זה מתוך הבנה שהמודלים העסקיים בשוק הפרטי שבריריים, ושיש חשיבות גדולה לגוף תוכן שמשוחרר מלחצים מסחריים או פוליטיים. גוף שיילך ויעשה את העבודה עבור הציבור, לא עבור הפוליטיקאים או בעלי ההון. זאת ההזדמנות שבהקמת ״התאגיד״. אז פלא שמירי רגב כל כך מזועזעת? מנסים להחליף פה עולם שלישי בעולם ראשון. שיהיה פה מישהו שלא יעבוד בשבילה? באמת, זה לא מתקבל על הדעת!

אז איפה אנחנו עומדים? המועד שנקבע לפירוק הרשמי של ״רשות השידור״ (31 למרץ, 2015), נדחה שוב ושוב. באותו מרץ ניצח נתניהו את הבחירות, בענק, ושיכור מכוח הוא העיף את ארדן לקיבינמט ולקח לעצמו את משרד התקשורת. מאז הוא דוחה ודוחה את פירוק העולם השלישי, מנסה לשכנע את הציבור שכדאי להשאיר אותו בשטח. הוא מדביק על ״רשות השידור״ את גל״צ והטלוויזיה החינוכית כדי לייצר ניחוח של משהו חדש (מלאכת הספינים מעולם לא הייתה זרה לאיש), והוא מנסה על הציבור כל אסטרטגיית הסתה אפשרית.

אבל המשימה של נתניהו לא קלה. הוא צריך לבטל חקיקה שכבר הועברה, הוא צריך רוב בכנסת וממשלת הימין שלו לא מיישרת קו בינתיים. האיש מבועת. הוא מבועת כי אם ייכשל, יווצר בישראל גוף תקשורת שאין לו את הכלים להחליש אותו, שאי אפשר להפעיל עליו את הצבת: לחץ כלכלי אגרסיבי, ותהליך ארוך טווח של דמוניזציה. התאגיד אינו פועל בשוק הפרטי, שם נתניהו מיישם את פרוייקט ״להחליש אותם!״, שם הוא יודע את העבודה. ״התאגיד״ משוחרר משיקולי רווח והפסד, אוי לאימה, וכשהוא יעלה לאוויר הציבור מייד יבין את חשיבותו (יש שם אנשים טובים, מכל הגוונים הפוליטיים, שכבר עושים תכנים נהדרים באינטרנט). נתניהו צריך להפיל את האיום לפני שיתחיל לשדר בטלוויזיה בתחילת 2017, ויהפוך לעובדה מוגמרת. זאת נקודת האל חזור! ומכיוון שהכלכלה לא משחקת פה תפקיד, נותרה לו רק אסטרטגיה אחת, להפעיל את האופצייה השניה בכל הכוח: זהו זמן הדמוניזציה. זה מה שנשאר בארסנל. זה מה שאתם רואים ושומעים מכל האידיוטים השימושיים שמקיפים אותו. תהליך דמונזיציה מטורף, חסר תקדים ומנותק מהמציאות. רשימות שחורות של עיתונאים, תאוריית קונספירציה על שמאל קיצוני שהשתלט על ״התאגיד״ בנכלולויות, הפסדים צפויים של מיליארדי שקלים, הירדמות בשמירה ב״צוק איתן״ – הכל הולך, כל ספין תקף, משהו יידבק בסוף.

בנימין נתניהו יצא למלחמה בתקשורת החופשית, הלך לו פצצה עד עכשיו והוא לא מתכוון להפסיד. זה הקרב המשמעותי האחרון שלו. אם הוא יצליח כאן, הוא לא יעצור. אין כאן עניין של ימין ושמאל, יש כאן עניין של בנימין נתניהו, מנהיג עולם שלישי שמתעב ביקורת ומנסה לקחת את המדינה למחוזותיו. כל האמצעים כשרים במאבק הזה!

זמן להרחבת תחום המאבק

בלי מאבק הוא יצליח להחליש, נתניהו, את התקשורת אבל גם את הדמוקרטיה הישראלית. עצירת ״התאגיד״, זריקת רפורמה שעובדים עליה כבר שלוש שנים לפח האשפה, פירושה הידוק השליטה של נתניהו על עצמאות התכנים שאנחנו צורכים. ועוד, סגירת ״התאגיד״ בדקה התשעים היא גם סגירת הברז על מקורות פרנסה של תעשייה שלמה, אלפי אנשים, משפחות – בתל אביב, ירושליים, בפריפרייה. אלפי משפחות של יוצרי תוכן שהיו אמורים לקבל עוגן תעסוקתי, הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמם בתוך שוק קורס. לא דיון אקדמי אנחנו מנהלים כאן, זה לא עוד נושא שקוראים עליו עם הסנדוויץ׳ וממשיכים הלאה, אלה החיים עצמם. והפסד כאן, מיתוג מחדש של אותה ״רשות שידור״ כרלוונטית, יהיה נצחון שאין חזרה ממנו. יהיו לו השלכות. נדרש מאבק קונקרטי.

ברמה הפוליטית, שלושה אנשים יקבעו את עתידו של ״התאגיד״, את הכיוון שאליו הולכת הדמוקרטיה הישראלית: נפתלי בנט, משה כחלון, וגלעד ארדן. כל אחד מהם יכול לעצור את הטירוף של נתניהו. הבחירה היא שלהם בלבד, הם יכולים להגיד ״עד כאן!״. עליהם ורק עליהם יש להפעיל את הלחץ. הבחירות שלהם יעידו עליהם יותר מאלפי הודעות לתקשורת.

הדילמה של בנט פשוטה. הוא ואיילת שקד הרי עבדו בלשכתו של המנהיג, לא הרבה מכירים כל כך טוב את ההבדל בין הספין המופרח באוויר לבין כוונת המשורר. בנט מבין כלכלה היטב. הוא גם יודע שלא מדובר פה במאבק בין ימין שמאל, שזה קשקוש מקושקש. הוא רק צריך לבחור: האם בשביל ״ארץ ישראל השלמה״ מורידים את הראש ונותנים לדמוקרטיה הישראלית להיחלש? או שאולי יש קווים אדומים ו״הבית היהודי״ הוא גם ״בית דמוקרטי״? כל השאר שולי. זאת השאלה. יש לבנט מוצא, הוא יכול לרכב על גל הדמוניזציה של נתניהו אם ירצה. הציבור שלו ייקנה את זה, ברובו. השאלה היא מאיזה חומרים הוא עשוי, כמנהיג. מה יחסו לדמוקרטיה הישראלית? הוא ייתן לנו בקרוב את התשובה.

כחלון, אוי כחלון! האיש שנבנה על גבי הרפורמה בסלולר, עלה לגדולה עם עשרה מנדטים חברתיים ואז עשה במכנסיים בקרב החברתי הראשון שלו, במתווה הגז. אחרי הפארסה הלא תיאמן הזו, הפסילה העצמית בשל ניגוד עניינים שולי, כניעה נוספת של כחלון תהיה הסוף הרשמי של הדימוי שלו כמשרת ציבור. החיוך מלא הנועם יהפוך לחיוך רופס אם שוב ייאלם דום. בשביל זה הוא הרי נבחר, לא? בשביל לעשות רפורמות עבור הציבור. בשביל זה עזב את הליכוד. כחלון צריך להחליט אם הוא רוצה שיהיו פה יותר כחלונים. אין לו לאן לברוח הפעם, האחריות עליו.

נשארנו עם גלעד ארדן, האיש ש״התאגיד״ אמור היה להרשם על שמו, אבל נשכח מעט מהעין הציבורית. יצא לי לפגוש את ארדן, לפני שנתיים וחצי בערך, כך שאני מעורב רגשית. לטעמי דווקא הוא האיש החשוב ביותר בסיפור הזה. בקיץ 2014, קיבלתי פניה מלשכתו. השר, נמסר לי, מבקר בארה״ב ורוצה להתעמק בשוק המדיה הדיגיטלית. ועדת לנדס, בתמיכתו של ארדן, החליטה ש״התאגיד״ ייתן דגש לטכנולוגיה ולתכנים ברשת. ארדן רצה שנראה לו את מה שבנינו ב-5min ואחר כך ב-Aol. הסכמתי בשמחה. הוא הגיע לפגישה במשרדים שלנו בברודווי, ניו יורק, עם ראשי הלשכה שלו (גם אני הגעתי עם ישראלים סקרנים מהצד שלנו). לפני כן סייר ב-CBS ובעוד מספר תחנות טלוויזיה, בא מוכן. הוא נשאר אצלנו לשעתיים, מצויינות. שניה של פוליטיקה לא הייתה בהן. ערכנו לשר סיור באולפנים שלנו, בחדר החדשות של ״האפינגטון פוסט״, ובשאר הזמן דיברנו על הדרך לבנות שידור ציבורי שממוקד במדיה החדשה. ארדן היה סקרן, שאל שאלות, לפעמים הסכים עם התשובות, לפעמים התנגד. הוא היה מחוייב, וזה מאוד הרשים אותי. הוא הבין היטב שהוא מנתק את השידור הציבורי מהפוליטיקה. הוא הבין שזה הדבר הנכון לעשות. כשהסתיימה הפגישה, שאלתי אותו, בסקפטיות, אם לא יעצרו לו את הסיפור הזה בדקה האחרונה. הכל נראה לי טוב מדי. ״רן״, הוא עונה בארוגנטיות של פוליטיקאי משוכנע בעצמו, ״יהיה שידור ציבורי מתוקן בישראל. הרכבת עזבה את התחנה!״.

שלוש וחצי שנים עבד ארדן על הרפורמה, במחוייבות רבה, אבל הרכבת מסרבת להתיישר על המסילה. בשבועות האחרונים, לא בקול רם מדי אבל גם לא בהיחבא, הוא מגלה התנגדות למהלך של נתניהו, מתעקש להפריך את הספינים של האידיוטים השימושיים. אבל זה רפה מדי, לא מתאים לגודל המעמד. ארדן, אם יוקרתו ואמינותו יקרים לו, צריך להוביל את המאבק הפוליטי, לתת מלחמה שערה, בכל מחיר. זאת שעתו להחליט אם הוא משרת ציבור או משרתו של אדונו. האיש מבין את התמונה הגדולה במלואה. אין כאן דרך ביניים.

אבל המאבק הזה הוא לא רק פוליטי, יש לו גם אספקט ציבורי. נתניהו ימלא את המסכים בדמוניזציה בחודשים הקרובים, ספין אחרי ספין כדי להגיע אל התוצאה הסופית. משהו בסוף יידבק, אם התקשורת שעוד נשארה פה לא תמלא את תפקידה. המאבק על עתידה של התקשורת החופשית בישראל הגיע לשיאו, והוא חייב להיות מונהג על ידה, ללא מורא. הנה גורי אלפי, מאתמול, ככה נראה אקטיבזים. והנה קלמן ליבסקינד, איש שמאל קיצוני ידוע, גם הוא עשה מעשה מרשים ונתן אמון אמיץ בתאגיד בשעה שהוא חלש ומאויים. גם וועד העיתונאים בישראל, מנסה. יש התגייסות, אבל היא לא נחרצת, לא מתווכת לציבור את משמעותו הגורלית כל כך של המאבק. הנה מה שאמרה אילנה דיין אתמול, בכנס תמיכה ב״תאגיד״: ״אם זה באמת חשוב לנו, צריך לנהל את המאבק הזה כמו שלא ניהלנו אף פעם מאבק – בסולידריות, באומץ לב ציבורי, ובלי פירור אחד של ייאוש״. צודקת. ואמיצה כהרגלה. אבל זה לא מספיק. אם התקשורת הישראלית לא תצליח להתרומם מעל מדוניה ושנאותיה ותתמוך בתאגיד בכל הכוח, אם עיתונאים חשובים, מרכזיים, לא יירתמו למאבק, אף אחד לא יעזור להם כשתגיע שעתם להיחלש. עיתונאים בכירים, איגודי במאים, תסריטאים, שחקנים, יוצרים, מנכ״לים של חברות טלוויזיה, עורכי עיתונים – אתם נאבקים על האינטגריטי שלכם, על עתיד המקצוע שלכם, על שרידותו, על יוקרתו. אף אחד לא ייעשה בשבילכם את העבודה!

את אחד המשפטים היפים ביותר על חשיבותה של העיתונות החופשית לדמוקרטיה, תבע לואיס ברנדס, שופט בית המשפט העליון האמריקאי בתחילת המאה ה-20, יהודי וציוני גאה. ״חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש״, אמר ברנדס כשהתבקש להסביר איך הפך ללוחם חסר פשרות בעבור חופש הביטוי. המשפט הפך לנכס צאן ברזל מאז. כי זה לא עניין של ימין ושמאל, תשכחו מזה – על תוכן אנחנו מדברים, על חומר החיטוי של ממשל תקין, של מדינה מתוקנת, על אור השמש. את כל זה רוצה ראש ממשלת ישראל להחשיך, אפילו לא בשם רעיון גדול, סתם לשם שליטה. והוא יילך עד הסוף, יפיל את הממשלה אם צריך, זה קרב חייו. מנהיג עולם שלישי שמנסה לגרור את המדינה למחוזותיו. יש רק דבר אחד שצריך לעשות בנידון: להחליש אותו! לא בטוח שתהיה כאן הזדמנות שנייה.


.

Comments

Powered by Facebook Comments

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (1 votes, average: 1.00 out of 5)
Loading ... Loading ...

12 תגובות »

  • Ben Caspit כותב :

    פוסט מרשים ומקיף. אחרי הידע הזה מוזר שאתה לא יודע שאתר nrg נרכש מזמן ע"י אדלסון ואין קשר בינו לבין מעריב. יש לי תחושה שאתה גם לא בקי בבעלות הנוכחית על מעריב ובמצבו (המעודד).

  • ran כותב :

    היי בן. תודה על התגובה. לא ידעתי על נרג, אתקן. אכן חמק ממני.
    לגבי מעריב, מכיר דווקא את הרכישה של אלי עזור. ויודע שחי וקיים. אבל זאת בדיוק השיטה. הוחלש. לא משפיע באמת על הציבור. לא מניח שמדיר שינה מעיני נתניהו.

  • דור כותב :

    תודה לך רו!
    לצערי, פוסט ראשון שלך שאני קורא, אבל מבטיח לעשות "תיקון"
    תוכן ומידע כ"כ חשוב, ומעריך את כל הקישורים הנלווים שהוספת למאמר.
    יישר כח, ושוב תודה!
    שיהיה לנו בהצלחה עם הצלת המדינה, אינשאללה

  • קוזלובסקי כותב :

    תודה על המאמר החשוב. מקווה שרבים ייחשפו אליו ועיניהם יוארו. נתניהו מצליח לעשות ספין מלוכלך בסגנון "הערבים נוהרים לקלפיות" ולסכסך בתוך שלולית קטנה את היוצרים הדוקומנטרים אלו באלו. אנשי פורום היוצרים הדוקומנטרים והאיגודים המקצועיים מסתערים בחמה שפוכה על שיירי מחלקת הדוקו ועובדי הרשות שנותרו.
    ביבי חוכך ידיו בהנאה על כל פוסט של כל צד והתכתשות. אל תשחקו לידיו. התאחדו והילחמו יחד כנגדו. תוציאו את התחקירים הכי ארסיים וקשים שיש. במלחמה כמו במלחמה. בואו נחזור לקלטת הלוהטת של ביבי ולעסקה שחתם עם שרה.מה היה תוכנה? מזכיר קצת בהיפוך דיל בין הילארי לבין קלינטון, לא?

    את כל התסכולים המיניים והנפשיים שלו מהמצב הוא מוציא עלינו. הוא רודן עולם שלישי מתוסכל מינית ונשלט בידי אישה מטורפת ומפחידה. תפגעו בו בנקודה הכי רגישה שלו, מתחת לחגורה. הוא לא טיפש כמו טראמפ ולא ייתפס עושה עיניים לבחורות או מתחיל איתן. הוא מפחד מדי משרה ולכן לעולם לא יבגוד בה. שרה מחזיקה בידיה את נשק יום הדין. המפתח נמצא בידיה ולכן רק סרט דוקו חתרני, חושפני יעזור פה. הרמתי כדור להנחתה. מי ממשיך מכאן?

  • Dvir כותב :

    מזל שיש מעבר לשעון חורף כדי לקרוא. תודה, עשית לי הרבה סדר בראש.

  • אביב רון כותב :

    ניתוח מעולה. מסכים עם כל מילה.

  • כלבים, עקרונות ומוסר של אחרים – משחק פשוט כותב :

    [...] גדול היא שהיא מזיקה לאהוביה. ידידי רן הר נבו טוען, בפוסט שהוא חובת קריאה, שהמאבק הנוכחי על תאגיד השידור הציבורי הוא המעוז [...]

  • Nehama Karpol burak כותב :

    מדויק. והזמן קצר!

  • Michael Tsabar כותב :

    excellent blog, and especially relevant given tonight's occurrences with Ilana Dayan's "Walter Cronkite" moment. A question, though. I was under the impression that NPR and PBS are funded by underwriting, donations and that the state/government funding is quite limited (I may be wrong, I'm far from an expert). If that is the case, one can claim a fundamental difference between the Israeli proposal and the model that exists, at least in the US. Do you think it would be, perhaps, worthwhile to fund such an endeavor with fundraisers and underwriting, and by that allowing the broadcast true freedom? That would, possibly, be a scarier proposition to Bibi.

  • Williamexilt כותב :

    Демонтаж старых материалов, оборудования, коммуникаций; Подключение электроприборов, оборудования и освещения; Суррогат радиаторов; Подключение сантехнических приборов; Выравнивание поверхностей; Замена окон; Застекление http://47news.ru/users/126566/ и ремонт лоджии, балкона; Улучшение стен; Улучшение потолков; Укладка напольных покрытий; Установка плинтусов; Установка межкомнатных дверей; Приведение квартиры в благоустройство и вывоз мусора.

  • Djystechos95z כותב :

    http://menedzermotoryzacji.pl/pasja-sportowa
    Looking for a used or new car might be a hard procedure if you do not know what you really are carrying out. By teaching yourself about auto shopping prior to deciding to visit the dealer, you possibly can make issues simpler for yourself. The following advice can help your next buying trip be enjoyable.

    Usually provide a auto technician alongside when searching for a brand new vehicle. Vehicle sellers are popular for offering lemons and you do not want to be their up coming victim. If you can not get a mechanic to consider cars along, at the very least make sure that you have him evaluate your closing option before you buy it.

    Know your restrictions. Before you begin store shopping for your forthcoming car or truck, decide how much you can manage to shell out, and adhere to it. Don't forget about to add desire for your calculations. You will definitely pay out around twenty percent as an advance payment at the same time, so be prepared.

    Prior to seeing a car dealership, know what kind of car you want. Investigation most of you options ahead of shopping in order to decide what works well with your financial allowance and family demands. Shop around to determine how much you ought to be paying to get a probable auto.

    Before you sign any commitment make time to read through every single line, including the fine print. When there is anything shown that you do not comprehend, will not signal up until you purchase an response that you just comprehend. Unsavory salesmen can make use of an agreement to put several service fees that were not mentioned.

    In the event you keep your preceding suggestions in mind the very next time that you simply go purchasing a car, you will be very likely to get a good offer. Investing in a vehicle lacks to become a headache. Use the guidelines with this report and you may obtain the auto you need in a very good selling price.

  • פרנצ'סקה כותב :

    למה לא לפרסם בפייסבוק ? לעשות שיתופים ברשת ? קישורים בטוויטר ?

הגיב/י. זה חוקי !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.